המשבר ב-16 במאי 1877
משבר חוקתי של הרפובליקה השלישית בצרפת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המשבר ב-16 במאי 1877 (בצרפתית: La crise du 16 mai 1877 או Crise du seize mai) היה משבר חוקתי של הרפובליקה השלישית בצרפת שעימת את נשיא הרפובליקה, המרשל פטריס דה מק-מהון, מלוכני (מונרכיסט) בדעותיו, עם בית הנבחרים שנבחר ב-1876 ושנשלט על ידי רוב רפובליקני בראשותו של לאון גמבטה.
כאשר פיטר ב-16 במאי 1877 הנשיא מק-מהון את ראש הממשלה ז'ול סימון (נציג הרפובליקנים ה"אופורטוניסטים") ומינה במקומו את הדוכס דה ברולי, סרבה האספה הלאומית לתמוך בממשלה החדשה, דיוניה הושהו למשך חודש על ידי הנשיא ובסופו של דבר היא פוזרה בחודש יוני בעזרת החלטה של הסנאט. אחרי מערכת בחירות סוערת, שבה סיירו הנשיא מק-מהון ויריבו גמבטה בכל רחבי צרפת, התקיימו הבחירות החדשות שהביאו שוב לניצחון הרפובליקנים.
השלכות המשבר היו מרחיקות לכת: הוא חיזק את המשטר הרפובליקני, אז צעיר בשנים, הרס את תקוות המלוכנים להשיג בפעם השלישית "רסטורציה" של המלוכה, ומעל לכל, נתן כיוון ארוך טווח לחלוקת התפקידים בין מוסדות השלטון: הפירוש של ה"אורליאניסטים" (תומכי בית אורליאן) של חוקי החוקה משנת 1875, לפיו הממשלה צריכה לתת דין וחשבון בו זמנית בפני ראש המדינה ובפני הפרלמנט, כלומר הנשיא המוסמך למלא תפקיד פעיל בניהול המדינה, נדחק הצידה לטובת הפירוש הרפובליקני הקפדני, המהפכני אפילו, לפיו הממשלה תלויה אך ורק בפרלמנט, המאשר את הקמתה והמדיח אותה.
בשנת 1879 התייצבה הנהגה פרו-רפובליקנית, בעלת רוב ולגיטימציה חסרי תקדים לקדם תפיסות ברורות של לאומיות חילונית, בין היתר באמצעות שינוי מבנה מערכת החינוך במדינה, וכך אכן עשתה בשנים שלאחר מכן[1][2].
הרפובליקה השלישית התנהלה לפי השיטה החדשה והלך רוח זה עד סופה בשנת 1940.