הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם הוא ביטוי שמקורו בתנ"ך, בספר עמוס: "לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא-יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא"[1] ופירושו: האיש המשכיל, הנבון, יעדיף לשתוק בנסיבות מסוימות.
עובדות מהירות המשכיל בעת ההיא ידום ...
המשכיל בעת ההיא ידום |
מאת עמוס הנביא |
ו דִּרְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וִחְיוּ: פן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף, וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל.
ז הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.
ח עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל, וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת, וְיוֹם, לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ; הַקּוֹרֵא לְמֵי-הַיָּם, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ--יְהוָה שְׁמוֹ.
ט הַמַּבְלִיג שֹׁד, עַל-עָז; וְשֹׁד, עַל-מִבְצָר יָבוֹא.
י שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר, מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים, יְתָעֵבוּ.
יא לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ--בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם, וְלֹא-תֵשְׁבוּ בָם; כַּרְמֵי-חֶמֶד נְטַעְתֶּם, וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם.
יב כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם, וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם; צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ.
יג לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא--יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא. |
|
ספר עמוס, פרק ה', פסוקים ו'–י"ג |
סגירה
הביטוי נמצא בשימוש גם אצל פרשני המקרא המסורתיים[2] וגם בעברית המודרנית.