הנמקה (ספרות)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הנמקה בספרות היא הפעולה הפרשנית, המספקת סיבות להופעת אלמנטים בטקסט. המונח נטבע על ידי מאיר שטרנברג במאמר Mimesis and Motivation: The Two Faces of Fictional Coherence מגיליון 33 של כתב העת Poetics Today. שטרנברג טוען שהתהליך הפרשני הוא תהליך פונקציונליסטי. הקורא מאתר אלמנטים בטקסט, ומנסה להבין מדוע הם שם, איזה תפקיד הם ממלאים בטקסט. המונח מתחלק לשני סוגים בסיסיים: הנמקה מימטית והנמקה רטורית.