הסכם 1818
הסכם בין בריטניה לבין ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האמנה בעניין הדיג, הגבול והשבת העבדים (באנגלית: Convention respecting fisheries, boundary and the restoration of slaves; ידועה גם בשם אמנת לונדון, באנגלית: London Convention; האמנה האנגלו-אמריקאית של 1818, באנגלית: Anglo-American Convention of 1818; אמנת 1818, באנגלית: Convention of 1818; או פשוט הסכם 1818, באנגלית: Treaty of 1818) הוא הסכם בינלאומי שנחתם ב-1818 בין ארצות הברית לבין הממלכה המאוחדת. הסכם זה פתר את סוגיות הגבול בין שתי הארצות. ההסכם אפשר החזקה והתיישבות משותפת בארץ אורגון (אנ'), שנודעה בהיסטוריה של קנדה כמחוז קולומביה של חברת מפרץ הדסון, וכללה את החלק הדרומי של המחוז השכן קלדוניה החדשה (אנ').
מפת התפשטותה של ארצות הברית. השטח הצבוע בכחול שמדרום לגבול ארצות הברית-קנדה הוא השטח שבריטניה ויתרה עליו במסגרת הסכם 1818. השטח הירוק שממערב לו ומצפון לקו הגבול הוא השטח שארצות הברית ויתרה לטובת בריטניה. השטח הצהוב שבחלקה הצפון-מערבי של ארצות הברית הוא ארץ אורגון, שמעמדו הוסדר באמנת אורגון שנחתמה ב-1846. | |
מטרה | הסדרת הגבול בין ארצות הברית לבין צפון אמריקה הבריטית, הסדרת זכויות דיג והשבת העבדים הנמלטים או פיצוי תמורתם. |
---|---|
חותמים | האימפריה הבריטית, ארצות הברית |
מקום חתימה | לונדון, הממלכה המאוחדת |
תאריך יצירה | 20 באוקטובר 1818 |
תאריך אשרור | 30 בינואר 1819 |
תאריך כניסה לתוקף | 30 בינואר 1819 |
שפות | אנגלית |
שני הצדדים הסכימו שהגבול ביניהן יעבור לאורך קו הרוחב 49 צפון, בין השאר בשל העובדה שקו גבול ישר יהיה קל יותר לסימון בהשוואה לגבול המבוסס על קו פרשת מים. ההסכם היווה את אובדן השטח הקבוע העיקרי האחרון של הממלכה המאוחדת במה שכיום הוא החלק היבשתי של ארצות הברית, ואת הוויתור הקבוע המשמעותי האחרון של ארצות הברית של טריטוריה ביבשת אמריקה הצפונית לטובתה של מעצמה זרה. הבריטים ויתרו על כל השטחים של ארץ רופרט שמדרום לקו הרוחב 49 צפון וממזרח לקו פרשת המים של אמריקה, כולל כל שטחה של מושבת הנהר האדום (אנ'), בעוד שארצות הברית ויתרה על הקצה הצפוני ביותר של טריטוריית מיזורי שמצפון לקו הרוחב 49 צפון.