הסכמי פריז ולונדון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכמי פריז ולונדון היו הסכמים שגובשו באוקטובר 1954, לגבי מעמדה של מערב גרמניה ונתנו לה ריבונות מלאה, סיימו את הכיבוש וצירפו אותה לנאט"ו.
הסכמי פריז ולונדון היו תוצאה של שיחות שהתקיימו בלונדון ופריז בספטמבר - אוקטובר 1954, בהן השתתפו צרפת, הממלכה המאוחדת, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, מערב גרמניה, איטליה, קנדה וארצות הברית. ההסכמים נחתמו ב-23 באוקטובר 1954 לאחר שהמכשול האחרון לחתימתם, המחלוקת בין גרמניה לצרפת על חבל הסאר, יושב בין קונראד אדנאואר, ראש ממשלת גרמניה, ופייר מנדס פראנס, ראש ממשלת צרפת, בהסכמה שלחבל ימונה נציב נייטרלי[1].
ההסכמים אושרו בבית הנבחרים הבריטי ב-19 בנובמבר 1954 ברוב של 264 נגד ארבעה, בהימנעות של נציגי מפלגת הלייבור[2]. הם אושרו ב-23 בדצמבר 1954 בפרלמנט האיטלקי, ברוב גדול[3] ובסוף דצמבר 1954 אושר ההסכם בבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי ברוב קטן[4], לאחר שבהצבעה ראשונה נדחה הסעיף המאשר את חימושה של גרמניה[5]. ב-20 בינואר 1955 אושרו ההסכמים ברוב גדול בפרלמנט הבלגי[6] וב-27 בינואר אושרו בפרלמנט הקנדי[7]. ב-27 בפברואר 1955 אושרו ההסכמים על ידי הבונדסטאג בקריאה שלישית וסופית[8]. ב-12 במרץ 1955 אושר ההסכם בבית העליון של הפרלמנט האיטלקי[9], לאחר דיון סוער שכלל חילופי מהלומות[10]. ב-19 במרץ 1955 אישר הבית העליון של מערב גרמניה את ההסכמים באופן סופי[11]. ב-27 במרץ 1955 אישר הסנאט הצרפתי את ההסכמים[12]. ב-2 באפריל 1955 אישר הסנאט של ארצות הברית את ההסכמים[13] וב-7 באפריל 1955 אישר הנשיא דווייט אייזנהאואר את ההסכמים בחתימתו[14].
ברית המועצות התנגדה נחרצות להסכמים ופעלה לסכל את אישורם. אולם לאחר שלא הצליחה בכך הודיעו במזרח גרמניה על התחמשות והפיכת המשטרה לצבא[15].
ההסכמים נכנסו לתוקף ב-5 במאי 1955.