הסכסוך הארמני-אזרי שנודע בזמנו כ"סכסוך הארמני-טטרי" או הפרעות של הארמנים וה"טטרים" בשנים 1906-1905 או "המלחמה הארמנית-טטרית בשנים 1906-1905" (באזרית: Erməni-azərbaycanlı qırğınları (1905-1906); בארמנית: Հայ-թաթարական ընդհարումներ או հայ-թաթարական պատերազմ) היה שורה של עימותים ופרעות עקובים מדם שפרצו בשנים 1906-1905תחת השלטון הרוסי באזור הקווקז בין הארמנים לאזרים, שנקראו באותה תקופה "טטרים קווקזים". הסכסוך לבש אופי בין-אתני ובין-דתי.
העימותים ומעשי הטבח התפשטו בכל רחבי הקווקז, בעיקר בשטחי אזרבייג'ן הצפונית, נגורנו קרבאך, אך גם בארמניה וגאורגיה שהיו כולם בשליטת האימפריה הרוסית.
מעשי הטבח פרצו במהלך המהפכה הרוסית בשנת 1905 וגבו אלפי אבדות בנפש. העימותים האלימים ביותר התרחשו בפברואר 1905 בעיר באקו, ובאותה שנה במאי בנחצ'יבאן, באוגוסט בשושה ובנובמבר בגנג'ה (אז יליזבטפול). נגרמו נזקים כבדים לערים ולשדות הנפט באזור באקו. מעשי אלימות פרצו גם בעיר טביליסי (טיפליס) אבל במידה פחותה יותר. הסכסוך לא כלל רק את הערים אלא גם את הסביבה הכפרית. לפי נתוני החוקר האמריקאי דובר טורקית ואזרית טדאוש סוונטוחובסקי במהלך הפרעות בשנת 1905 נהרסו ונשדדו 158 כפרים אזרים ו-128 כפרים ארמניים ואיבדו את חייהם בין 3,000 ל-10,000 בני אדם. האירועים התחילו כפרעות נגד הארמנים אולם לבסוף ידם של הארמנים הייתה על העליונה[1] ורוב הקרבנות היו אזרים.
הזרז למלחמת האזרחים הזאת שלבשה אופי בין-אתני ובין-דתי היה לכאורה רציחתו של איכר מוסלמי בשם אגא רזא בבאייב.
אחרי שמושל באקו, הנסיך נקשידזה הסית אותם[1] ב־19-22 בפברואר (67-9 בפברואר לפי הלוח היוליאני) תקפו האזרים ("טטרים") המוסלמים בבאקו את האוכלוסייה הארמנית הנוצרית. מעשי טבח פרצו גם בירבאן ב-13 במרץ (28 בפברואר לפי הלוח היוליאני) וב־7-5 ביוני (23–25 במאי לפי הלוח היוליאני), בנחצ'יבאן ב-21 במאי (12 במאי לפי הלוח היוליאני) ושוב בבאקו ב-2–7 בספטמבר (25-20 באוגוסט לפי הלוח היוליאני). ב-7 - 2 בנובמבר (25-20 באוקטובר לפי הלוח היוליאני) באקו הפכה לזירה לפרעות של "המאות השחורות". הפרעות הגיעו ב-1 בדצמבר (18 בנובמבר לפי הלוח היוליאני) גם לגנג'ה ואחר כך לטיפליס ב-5–11 בדצמבר ( 28-22 בנובמבר לפי הלוח היוליאני). בסופו של דבר ידם של הארמנים הייתה על העליונה והם הרבו בביצוע מעשים נקם במוסלמים. בלטה השתתפותם באירועים של חברי מפלגת הדשנאק. העימותים נמשכו בעיקר עד לאביב 1906
על אף המאמצים המשותפים של מנהיגים דתיים ארמנים ואזרים בקווקז לשים קץ לשפיכות הדמים, תקופה ארוכה השלטון הקיסרי הרוסי לא הרים אצבע כדי להחזיר את הסדר על כנו.