הסכסוך הישראלי-ערבי
סכסוך פוליטי בין היהודים בארץ ישראל לבין מדינות ערב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכסוך הישראלי–ערבי הוא סכסוך מתמשך בין היהודים יושבי ארץ ישראל וכיום מדינת ישראל, לבין ערבים-מוסלמים יושבי הארץ. יש המחשיבים כמועד תחילתו של הסכסוך את שנת 1860, אז הוקמה משכנות שאננים. נפגעי פעולות האיבה נמנים באופן רשמי החל משנה זו. שיאו של הסכסוך היה במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. הסכסוך לווה במתחים פוליטיים ומלחמות, עוד לפני הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, לב הסכסוך התמקד בשליטה על הארץ ובהמשך - בהקמת מדינת ישראל בשטח אשר נחשב על ידי העם היהודי כמולדתו ההיסטורית. לעומתם, התנועה הפאן-ערבית ייחסה אותם כטריטוריה השייכת לאומה הערבית הגדולה (בהקשר פאן איסלאמי, היא נמצאת בשטח הנחשב לדאר אל-אסלאם)[1], ובהמשך התנועה הלאומית הפלסטינית שאפה להקים מדינה פלסטינית בשטחים אלו או בחלקם.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
ישראל מול מדינות הליגה הערבית | |||||
תאריכי הסכסוך | 1860–מתמשך (כ־164 שנים) | ||||
---|---|---|---|---|---|
מקום | המזרח התיכון | ||||
תוצאה |
נורמליזציה חלקית:
| ||||
|
הסכסוך, אשר שורשיו בסכסוך פוליטי על רקע שאיפות טריטוריאליות בעקבות קריסת האימפריה העות'מאנית ובלוחמת מיליציות ערביות מול היהודיות בתקופה הבריטית, השתנה במשך השנים מעימות צבאי בקנה מידה גדול בין מדינת ישראל לחברות הליגה הערבית בין השנים 1948-1982[2], לעימות ישראלי-פלסטיני בקנה מידה מקומי יותר, בעל אופי של לחימה בטרור. הסכסוך בין ארצות ערב לישראל על בסיס מחלוקות טריטוריאליות ברובו הסתיים, פרט לטענות טריטוריאליות של סוריה לגבי רמת הגולן, לעימות טריטוריאלי מול "פלסטינים", וטענות שוליות מצד בנות בריתה של איראן, סוריה ותנועת החזבאללה בלבנון[3].