העיר ההיסטורית המבוצרת של קרקסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מוצב, טירה, עיר מבוצרת  | ||||
| עיר |
קרקסון | ||||
| מדינה |
 צרפת | ||||
| מידות | |||||
| שטח |
11 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 43°12′23″N 2°21′50″E / 43.206439°N 2.363788°E | ||||
|
www | |||||
|
(למפת לנגדוק-רוסיון רגילה) | |||||
  | |||||
העיר של קרקסון (בצרפתית: Cité de Carcassonne) היא מצודה מימי הביניים בעיר קרקסון הצרפתית, במחוז אוד, בחבל הארץ לנגדוק-רוסיון השוכנת על גבעה בגדה הימנית של נהר אוד, בחלק הדרום-מזרחי של העיר.
היסטוריה
המצודה נוסדה בתקופת האימפריה הגאלית. המוניטין שלה נובע מחומותיה הכפולות, שאורכן 3 ק"מ, שמבצרות 52 מגדלים.[1] לעיר יש בערך 2,500 שנים של היסטוריה וראתה את הרומאים, הסרצנים, את מסעות הצלב, ואת הממלכה הוויזיגותית. בתחילת ההיסטוריה של העיר היא הייתה יישוב של האימפריה הגאלית ואז במאה ה-3 לספירה, הרומאים החליטו להפוך אותה לעיר מבוצרת. העיר לבסוף סופחה לממלכה הצרפתית בשנת 1247 לספירה. היא שימשה גבול צרפתי חזק בין צרפת וכתר אראגון.
בשנת 1659, לאחר הסכם הפירנאים, מחוז רוסיון הפך לחלק מצרפת, והעיר איבדה את משמעותה הצבאית. ביצורים ננטשו והעיר הפכה לאחד מהמרכזים הכלכליים של צרפת, בעיקר מתעשיית טקסטיל הצמר.
בשנת 1849 ממשלת צרפת החליטה שצריך להרוס את ביצורי העיר. האנשים המקומיים התנגדו בתוקף להחלטה זו. ז'אן-פייר קרוס-מיירוויי ופרוספר מרימה, שהיה ארכאולוג והיסטוריון דגול, הובילו קמפיין לשמירה על המצודה כאתר היסטורי. מאוחר יותר, הממשלה שינתה את החלטתה ובשנת 1853 החלו עבודות שיקום לעיר. האדריכל אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק היה אחראי לחידוש המצודה. עבודתו של ויולה-לה-דוק ספגה ביקורת במהלך חייו כבלתי הולמת לאקלים והמסורות של האזור. לאחר מותו בשנת 1879, עבודת השיקום נמשכה על ידי תלמידו, פול בוסווילוואלד, ומאוחר יותר על ידי האדריכל נודט.[2]
המצודה שוחזרה בסוף המאה ה-19, ובשנת 1997 נוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[3]
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
