הפלות מלאכותיות באירלנד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפלות מלאכותיות ברפובליקה האירית מוסדרות על פי "חוק הבריאות (הסדרת הפסקת הריון) 2018" (Health (Regulation of Termination of Pregnancy) Act 2018). הפלות מותרות במהלך 12 השבועות הראשונים להיריון, ובשבועות מאוחרים יותר במקרים בהם קיים סיכון לבריאותה או לחייה של האם ההרה, או במקרים בהם קיים מום בעובר שלא מאפשר את המשך חייו לאחר הלידה. שירותי הפלה סדירים החלו ב-1 בינואר 2019 בעקבות חקיקת החוק הזה שנחקק ב-20 בדצמבר 2018. חוק זה חוקק בעקבות תיקון לחוקה שאושר במשאל עם שנערך במאי אותה שנה. תיקון זה החליף את התיקון השמיני לחוקת אירלנד, שעל פיו לא הייתה עדיפות לחייה של האם על פני העדיפות לחייו של העובר שטרם נולד, עם סעיף שהתיר לאירכטס (הפרלמנט האירי) להעביר חקיקה שתסדיר הפסקת הריון.[1][2] התיקון לחוקה נחתם כחוק ב-18 בספטמבר 2018.[3]
בעבר היו ההפלות באירלנד אסורות על פי החוק הבריטי "חוק העונשין כנגד פגיעה בבני אדם משנת 1861" (Offences Against the Person Act 1861). התיקון השמיני לחוקת אירלנד שהוסף באמצעות משאל עם שנערך ב-1983, בעקבות חששות שחוק שיאסור הפלות עלול להיות נטול ביסוס חוקתי על רקע הזכות לפרטיות. ב-1992 קבע בית המשפט העליון של אירלנד, כשדן במקרה שכונה "מקרה X", בו נדון מקרה של נערה בת 13 שנכנסה להריון בעקבות אונס, שהיא זכאית לעבור הפלה בתחומי המדינה בשל סכנת התאבדות מצדה. באותה שנה ובשנת 2002 נערכו משאלי עם שמטרתם היה לתקן את החוקה, כך שיוחרגו מקרים מעין אלה בעתיד, אך ללא הצלחה. בין השנים 2014 – 2018 הוסדרו הפלות באירלנד על ידי "חוק הגנת החיים במהלך הריון – 2013" (Protection of Life During Pregnancy Act 2013), שעל פיו הפלות היו בלתי חוקיות, למעט במקרים שהם היו נחוצות למטרת התערבות רפואית שמטרתן הצלת חיי האישה.
המצב החוקי של ההפלות באירלנד משך תשומת לב בינלאומית במקרה של סביטה הלפנבר, שב-2012 לא אופשר לה לעבור הפלה לאחר שאובחנה אצלה הפסקת הריון טבעית. מקרה זה הוביל לקריאות לביטול התיקון השמיני. המצב החוקתי נדון ב"אספת אזרחים" שכונסה בשנים 2016 – 2017 ובוועדה של האירכטס ב-2017, ושתיהן המליצו ביצוע רפורמה משמעותית שהייתה למסגרת של השאלות שהוצגו במשאל העם של מאי 2018.