מלחמת אוקראינה–רוסיה
מאבק מזויין שפרץ בין רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת אוקראינה–רוסיה (או הפלישה הרוסית לאוקראינה; מכונה ברוסיה: המבצע הצבאי המיוחד באוקראינה) היא עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה, שפרץ ב-24 בפברואר 2022 כאשר כוחות רוסיים תקפו את אוקראינה וחדרו לשטחה מצפון, ממזרח ומדרום. במקביל למתקפה הקרקעית, הטיל צי הים השחור מצור על נמלי אוקראינה.
מפת הלחימה נכון לאפריל 2024 שטח בשליטת אוקראינה שטח אוקראיני בשליטת רוסיה ובדלנים אוקראיניים פרו-רוסיים
היה בשליטת רוסיה ונתפס מחדש על ידי אוקראינה
למפה מפורטת יותר (באנגלית), ראו מפת הפלישה הרוסית לאוקראינה | |||||||||||||||||||||
מלחמה: הסכסוך האוקראיני-רוסי | |||||||||||||||||||||
תאריכי הסכסוך | 24 בפברואר 2022 – מתמשך (שנתיים ו־8 שבועות) | ||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מלחמה לפני | המשבר האוקראיני-רוסי | ||||||||||||||||||||
מקום | מזרח אירופה, רוסיה, אוקראינה, חצי האי קרים | ||||||||||||||||||||
עילה | התקרבות אוקראינה לברית נאט"ו וטענות רוסיות בדבר רדיפה של האזרחים הרוסים ברפובליקות הפרו-רוסיות בדונבאס. | ||||||||||||||||||||
תוצאה | מתמשך | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
אבדות אזרחיות: הרוגים: מעל 41,150 אזרחים הרוגים, בהם 287 ילדים (הערכה אוקראינית). יותר מ-9,000 אזרחים הרוגים, וכ-16,000 פצועים, מתוכם יותר מ-700 הרוגים וכ-2,500 פצועים מקרב תושבי הרפובליקות הפרו-רוסיות בדונבאס (לפי נתוני האו"ם נכון ליוני 2023). פליטים ועקורים: מעל ל-4 מיליון פליטים וביניהם כמיליון וחצי ילדים ולפחות 6 מיליון וביניהם כ-3.3 מיליון עקורים פנימיים (על פי נציבות האו"ם לפליטים).[14] | |||||||||||||||||||||
הפלישה באה לאחר חודשים של משבר, בהם רוסיה פרסה כוח צבאי גדול על גבולותיה עם אוקראינה והייתה שיאו של סכסוך ועימות צבאי בעצימות נמוכה בין שתי המדינות, שהחל ב-2014, בעקבות שינוי השלטון באוקראינה, כאשר רוסיה סיפחה באופן חד-צדדי את חצי האי קרים ובדלנים פרו-רוסיים במזרח אוקראינה השתלטו על שטחים באזור דונבאס בסיוע רוסי עקיף.
ההנהגה הרוסית העריכה בטעות, שניתן יהיה להביא להפלת הממשל באוקראינה, ולהחלפתו בממשלה פרו-רוסית, באמצעות מלחמת בזק, מבלי להסתבך במערכה צבאית ממושכת. בשלושת הימים הראשונים של הפלישה התקדמו הרוסים במהירות, בעיקר בציר בלארוס–קייב, במחוז סומי בצפון מזרח אוקראינה ובמחוז חרסון בדרום המדינה. אולם התנגדות אוקראינית עזה ויעילה מהצפוי, ובעיות לוגיסטיות שונות גרמו במהרה להאטת קצב ההתקדמות של הכוחות הרוסיים ולבלימה כמעט מוחלטת של התקדמותם במספר אזורים. הצבא האוקראיני קיבל כמויות גדולות של ציוד לחימה מתקדם ממדינות ברית נאט"ו ובמיוחד מארצות הברית,[15][16][17] שסייעו לו בלחימה נגד הכוחות הפולשים. הרוסים ספגו אבדות כבדות בכוח אדם ובציוד צבאי, וחלק ניכר מכוחותיהם רותקו ללחימה בכיסי התנגדות שנותרו בעורפם. חיל האוויר הרוסי לא הצליח להשיג עליונות אווירית מוחלטת, ופעילותו בשטח אוקראינה הייתה מצומצמת למדי. עם זאת, המתקפה הרוסית בדרום אוקראינה זכתה להישגים קרקעיים משמעותיים. עד אמצע מרץ השתלטו הרוסים על החלק הדרומי של מחוז דונצק, רוב שטח מחוז זפוריז'יה וכמעט כל מחוז חרסון, ויצרו רצף יבשתי בשליטתם מהגבול הרוסי לחצי האי קרים, למעט העיר מריופול, שהושמה במצור.
ככל שהתמשכה המלחמה, היא קיבלה אופי של מלחמת התשה הדדית כמעט סטטית. החל מאמצע מרץ עברו הכוחות הרוסיים בצפון-מזרח אוקראינה למגננה, והאוקראינים החלו לקחת את היוזמה לידיהם, וביצעו שורה של התקפות-נגד באותם אזורים, וכן במחוז מיקולאייב שבדרום המדינה, שם נכשל הניסיון הרוסי להרחיב את ראש הגשר שלהם ממערב לנהר דנייפר.
בראשית אפריל 2022 נסוג הצבא הרוסי, תוך מספר ימים, כמעט מכל השטחים שכבש בצפון-מזרח אוקראינה, במחוזות קייב, צ'רניהיב וסומי. הפיקוד הרוסי החל לפרוס מחדש את הכוחות שפונו מאותם מחוזות, מתוך כוונה לרכז את המאמץ ההתקפי בדרום-מזרח אוקראינה, ולהשלים את ההשתלטות על כל אזור דונבאס. אולם על אף שבאמצע אפריל הודיעו מקורות אוקראיניים ורוסיים על פתיחת "השלב השני" של המערכה, או "הקרב על דונבאס",[18] בפועל לא נערכה מתקפה רוסית בקנה מידה רחב באזור זה. הרוסים המשיכו לבצע שורת התקפות מוגבלות, בעיקר בצפון הדונבאס, וקצב התקדמותם נותר איטי ביותר, ואילו האוקראינים ערכו התקפות נגד בעיקר באזור העיר חרקוב. ההישג הרוסי העיקרי במהלך אפריל היה כיבוש כמעט כל העיר מריופול לאחר קרבות קשים. במקביל למערכה הקרקעית, הרוסים המשיכו לתקוף, בעיקר באמצעות טילי שיוט, מספר רב של יעדים בעומק שטח אוקראינה, במטרה לפגוע בתשתיות צבאיות ואזרחיות חיוניות, ובמשלוחי ציוד צבאי מהמערב, ולנתק את זירת הלחימה בדרום-מזרח אוקראינה ממערב המדינה.
בשבוע השני של מאי 2022 הצליחו הרוסים לפרוץ החוצה מהמבלט הקטן בו החזיקו באזור העיר פופאסנה, יצרו בליטה גדולה בקו החזית בצפון דונבאס והגיעו עד למרחק קטן מצומת הדרכים החשוב בבאחמוט. לקראת סוף יוני 2022 פתח הצבא הרוסי במתקפה גדולה ממספר כיוונים על אזור סוורודונצק-ליסיצ'נסק ועד 4 ביולי נפלה העיר ליסיצ'נסק, המאחז האוקראיני האחרון במחוז לוהנסק לידי הרוסים. הכוחות האוקראיניים, שהגנו על האזור, נאלצו לפנות אותו במהירות, לאחר שספגו אבדות כבדות, ולסגת מערבה לכיוון סברסק, כדי להינצל מכיתור.
לאחר הנסיגה ממרחב ליסיצ'נסק, נערכו האוקראינים מחדש בקו סברסק–סולודר–באחמוט, וקו החזית בדונבאס נותר ללא שינוי משמעותי במהלך החודשיים הבאים. בסוף אוגוסט 2022 נטלו האוקראינים את היוזמה לידיהם, וביצעו שורת התקפות נגד רחבות היקף באזורים שונים של החזית. התקפת הנגד הראשונה באזור חרסון נתקלה בהתנגדות עזה והשיגה התקדמות מוגבלת, אולם המתקפה השנייה, שנפתחה בראשית ספטמבר בגזרה שמצפון לעיר בלקליה במחוז חרקוב, השיגה הבקעה עמוקה של מערך ההגנה הרוסי ונחלה הצלחה מלאה. הפיקוד הרוסי נאלץ לפנות תוך מספר ימים כמעט את כל השטח שבשליטתו במחוז חרקוב, כולל אזור איזיום, ולסגת לקו נהר אוסקיל.
במחצית השנייה של ספטמבר אירעו שני אירועים משמעותיים, עם פוטנציאל לשנות את מהלך המלחמה באוקראינה. ב-21 בחודש הודיע פוטין על "גיוס חלקי" של כוחות המילואים ברוסיה ושר ההגנה הרוסי הודיע שבשלב ראשון יגויסו כ-300 אלף חיילי מילואים לתגבר את הכוחות הרוסיים הלוחמים באוקראינה. במקביל הודיעו הרוסים על עריכת משאלי עם במחוזות דונצק, לוהנסק, זפוריז'יה וחרסון, על צירוף אותם מחוזות לפדרציה הרוסית. בעקבות התוצאות של משאלי העם, שנערכו בשטחים שבשליטת רוסיה במחוזות הנ"ל בין 23 ל-27 בספטמבר, הכריזה הדומה הרוסית ב-30 בספטמבר על סיפוח ארבעת המחוזות של אוקראינה לרוסיה, אף שרוסיה לא שלטה על כל שטחם באותה עת, צעד שספג ביקורת בין-לאומית נרחבת.
על אף הסיפוח, המשיך הצבא האוקראיני לתקוף ולהשתלט מחדש על שטחים במחוזות שסופחו על ידי רוסיה. בצפון הדונבאס, האוקראינים הבקיעו את קו נהר אוסקיל ויצרו ראש גשר רחב בגדה המזרחית שלו, אך התקדמותם בגזרה זו נבלמה כמעט לחלוטין על ידי הכוחות הרוסיים. בדרום אוקראינה המשיכו האוקראינים לתקוף את ראש הגשר הרוסי בגדה המערבית של הדנייפר באזור חרסון. בראשית נובמבר החליט הפיקוד הרוסי לפנות ביוזמתו את ראש הגשר, ועד 11 בנובמבר השלים את פינוי כוחותיו מראש הגשר, מהלך שאיפשר לאוקראינים לשחרר את העיר חרסון, ולהשתלט מחדש על כ-30 אחוז משטח מחוז חרסון.
בחודשים הראשונים של שנת 2023, היוזמה האסטרטגית הייתה בידי הצד הרוסי, שערך שורת מתקפות מוגבלות לאורך קו החזית באזור דונבאס. המאמץ ההתקפי העיקרי של הצבא הרוסי התמקד במרחב סביב העיר באחמוט. בשלב הראשון של המתקפה הצליחו הרוסים לכתר כמעט לחלוטין את הכוחות האוקראיניים שהחזיקו בעיר, ובשלב השני הם השתלטו בהדרגה על שטח העיר, לאחר קרבות רחוב קשים, והשלימו את כיבושה ב-20 או ב-21 במאי, לאחר כמעט שמונה חודשי לחימה. ביוני 2023, אוקראינה יזמה מתקפת נגד גדולה בדרום מזרח המדינה שנבלמה ברובה.
המלחמה הביאה לעיצומים בין-לאומיות נרחבות על רוסיה ולגינויה, ולהתגייסות המערב לסייע לאוקראינה בנשק ובממון. פינלנד ושוודיה הצטרפו לברית נאט"ו.[19][20][21] ככל שהתמשכה המלחמה הפכה אוקראינה תלויה יותר ויותר בסיוע הצבאי והכלכלי המערבי, כדי להמשיך לנהל את המלחמה. בשטחי אוקראינה נתגלו עדויות למעשי זוועה רוסיים נגד אזרחים בהיקף גדול, שנחקרים כפשעי מלחמה על ידי גופים מערביים ובין-לאומיים. כתוצאה מהמלחמה נגרם הרס עצום לתשתיות ולכלכלה באוקראינה, המוערך במאות מיליארדי דולרים, ומיליוני אוקראינים נאלצו לעזוב את שטח המדינה והפכו לפליטים. לקראת חודשי החורף רוסיה הגבירה את התקיפות נגד מתקני תשתית ברחבי אוקראינה. כתוצאה מכך, חלה פגיעה קשה באספקת חשמל, מים ושירותים חיוניים. ברוסיה פנימה הטיל נשיא רוסיה הגבלות נרחבות על האזרחים והידק את שליטתו במדינה.