הפלסטיות של מערכת העצבים
יכולתה של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסותו של הפרט עם הסביבה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפלסטיות של מערכת העצבים, הנקראת גם גמישות מוחית או נוירופלסטיסיטי, היא יכולתה של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסותו של הפרט עם הסביבה. היא מאפשרת למערכת העצבים להתאים את פעילותה לשינויים בתנאים הסביבתיים, על סמך ניסיון קודם של הפרט ותהליכים של למידה. ברמה התאית, גמישות מוחית מתאפשרת על ידי שינויים בקשרים בין נוירונים ועיצוב מחדש של סינפסות בהתאם לסביבה[1].
המונח "פלסטיות" קיבל ביסוס מדעי במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר עדויות רבות הראו כי אזורים שונים במוח יכולים להשתנות במהלך החיים[2]. אף שהשינויים במוח אינם מוגבלים לתקופת הילדות המוקדמת, הגמישות המוחית אינה יציבה לאורך כל החיים, וקיימות בילדות תקופות קריטיות בהן הרגישות הסינפטית למניפולציות סביבתיות גבוהה יותר, וקל יותר לארגן מחדש את הרשתות העצביות. במהלך הבגרות, הפלסטיות הסינפטית פוחתת אך מתקיימת יכולת לשלוט בה ולווסת אותה על פי הצורך של האורגניזם[3].
הפלסטיות במערכת העצבים באה לידי ביטוי ברמות שונות ובעוצמות שונות. פלסטיות בקשרים סינפטיים וברשתות עצביות היא מאפיין בסיסי של למידה, ולפיכך מתרחשת באופן שגרתי ולאורך כל החיים. לעומת זאת, בחלק מהמקרים המונח מתייחס לתהליך נרחב יותר של שינויים סינפטיים, שבו אזורים שלמים ויחידות תפקודיות בתוך מערכת העצבים משנים את תפקודם ודפוס פעילותם. דוגמאות המעידות על פלסטיות נרחבת שכזו באות לידי ביטוי בתחומים שונים - מתגובות לפגיעה מוחית[4] עד תגובות למצבים רפואיים כדוגמת כאבים כרוניים[5], כאבי רפאים (כאבי פנטום)[6] או דיסטוניה פוקאלית[7].
משום שגמישות המוח תלויה בהתנסויות בחיים, סביבות שונות ופעילויות שונות משאירות את רישומן על המוח[8]. מנגנונים של פלסטיות ניתנים לשינוי ולשיפור על ידי פעילות גופנית[9], מדיטציה[10], אימון מוחי[11] ועוד.