הפסק טהרה - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for הפסק טהרה.

הפסק טהרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"עד בדיקה", בד המשמש לבדיקה פנים נרתיקית.
"עד בדיקה", בד המשמש לבדיקה פנים נרתיקית.

הפסק טהרה הוא מושג הלכתי בתחום טהרת המשפחה, שפירושו בדיקה לווידוא שנפסק הדימום הרחמי. בדיקה זו הכרחית על מנת שתוכל האישה להתחיל לספור שבעה נקיים על מנת להיטהר מטומאת נידה או זבה.

מקור הדין

מקור הדין לבדיקת הפסק טהרה הוא במשנה, במסכת נידה פרק י' משנה ב'. שם נפסק להלכה שנידה חייבת לבדוק את עצמה כדי לוודא שהדימום הווסתי הסתיים לגמרי בטרם תוכל להיטהר על ידי טבילה.

ישנה מחלוקת בשאלה האם מקור דין זה הוא מהתורה או מתקנת חכמים.

זמן הבדיקה

בזמן המשנה, אישה שראתה דם ב'ימי נידה' הייתה צריכה להמתין שבעה ימים מרגע הופעת הדם, שבסופם הייתה מבצעת הפסק טהרה, ואם רואה שפסק הדם - טובלת בליל היום השמיני[1]. במקרה שביצעה את הבדיקה לפני בין השמשות של היום השביעי ומצאה שפסק הדם, נחלקו תנאים האם הבדיקה מועילה - לדעת רבי יהודה, כל בדיקה שאיננה בבין השמשות של היום השביעי איננה תקפה. לדעת תנא קמא, אפילו אם בדקה בבוקר של היום השביעי, הבדיקה מועילה ויכולה לטבול לטהרתה. לדעת חכמים, אם בדקה מהיום השני ואילך הבדיקה עולה לה[2], ולדעת רבי יהודה הנשיא אפילו בדקה ביום הראשון, (=ביום שהתחילה לראות בו את הדם) - עולה לה בדיקה[3].

במקרה של אישה שראתה דם ב'ימי זיבה' במשך יום אחד או שניים ("זבה קטנה"), הרי היא טמאה יום אחד בלבד, ("שומרת יום כנגד יום"), עליה לבצע הפסק טהרה בין השמשות, להמתין לילה אחד, לטבול למחרת, ואז נטהרת וחוזרת להיות מותרת לבעלה.

אם ראתה דם זיבה במשך שלושה ימים או יותר ("זבה גדולה"), הרי היא טמאה, עד שתמנה שבעה ימים נקיים בהם לא תראה דם, כשבתחילת אותם ימים עליה לעשות 'הפסק טהרה' ביום שפסק בו דם הווסת, וממחרתו מונה שבעה ימים נקיים, טובלת ביום השביעי ואסורה בקיום יחסי אישות עד הערב[4][5].

בימינו, בעקבות חומרא דרבי זירא, כל אשה הרואה דם נחשבת כ"ספק זבה" ועל כן דינה כדין זבה גדולה, ועליה לבצע את ההפסק לפני שמתחילה לספור את שבעת הימים הנקיים.

ניתן לקיים את בדיקת ההפסק טהרה רק לאחר שעברו עליה לפחות חמישה ימים משעה שהתחילה ראייתה, לפי מנהג אשכנז. או ארבעה ימים מתחילת ראייתה לבני עדות המזרח. הטעם שיש להמתין הוא מחשש שמא תפלוט שכבת זרע של בעלה, דבר שיגרום לפסילת הימים שספרה. לאחר שלושה ימים מקיום יחסי האישות, ששכבת הזרע אינו ראויה להזריע, אף אם תפליט את הזרע הוא אינו פוסל את הימים שספרה. לדעת הרמ"א יש לה להמתין יום נוסף מחשש שמא תשמש בבין השמשות ותטעה ששימשה ביום.

כיוון שהאישה לא תוכל להמשיך בתהליך הטהרה ולהתחיל את שבעת הימים הנקיים עד שיעברו עליה 4 או 5 ימים מראייתה, נהגו הנשים לבצע את הבדיקה רק סמוך ליום בו הן יכולות להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים.

על פי ההלכה, את הבדיקה יש לבצע קרוב ככל האפשר לשקיעת החמה, אולם אין לבצעה לאחר השקיעה. בדיקה שתתבצע לאחר השקיעה שנויה במחלוקת, ולשיטות רבות אינה מועילה. אולם יש סוברים שאם הבדיקה התבצעה בזמן בין השמשות היא מועילה בדיעבד[6]. בדיקה לאחר זמן זה תשתייך ליום הבא והמשך תהליך הטהרה - שבעת הימים הנקיים - יוכל להתחיל רק ביום שלאחר מכן.

מכיוון שמומלץ לרחוץ את אזור הבדיקה היטב, ולעיתים יש לבצע כמה בדיקות, נשים נוהגות להקדים את הפעולות לחצי שעה או מעט יותר לפני השקיעה.

את בדיקת הפסק הטהרה ניתן לבצע בכל הימים בשנה, גם בשבת, בחג, ביום כיפור או בתשעה באב.

שלבי הבדיקה

רחיצה

לפני הבדיקה מומלץ ביותר לרחוץ את הנרתיק היטב על מנת לנקות אותו משאריות של דם הנמצאות שם ועלולות להטעות את תוצאות הבדיקה. עם זאת, לדעת רבים מגדולי הפוסקים אין לבדוק מיד אחר הרחיצה, אלא יש להמתין מספר דקות (הרב פיינשטיין, למשל, הצריך להמתין רבע שעה[7]) ורק לאחר מכן לבדוק.

הכנסת העד לנרתיק

כדי לבדוק את בדיקת הפסק טהרה על האישה לקחת בד לבן, רך ונקי (יש לוודא כי הוא נקי מכתמים העלולים להטעות את תוצאות הבדיקה). בד זה מכונה "עד בדיקה".

בחנויות רבות נמכרים כיום בדי בדיקה מוכנים של חברות שונות (ובהשגחה של גופי כשרות שונים). הבד המוכן מגיע לאחר בדיקה שהוא נקי מכתמים ובשקית אטומה למניעת כתמים. לבד מצורף שובל קטן המסייע בשליפת הבד מהנרתיק לאחר הבדיקה (במיוחד בבדיקת "מוך דחוק"). אולם, אין כל חובה להשתמש דווקא בבד קנוי, כל בד (אך לא נייר) לבן, יבש ונקי יהיה כשר לבדיקה (ישנם המצריכים שהוא יהיה מכובס על מנת שלא יפצע את פנים הנרתיק).

את הבד האישה מחדירה באמצעות אצבעה לתוך הנרתיק, מסובבת היטב ומוציאה.

את הבדיקה ניתן לבצע כמה פעמים שרוצים (תוך התחשבות במצב הגופני שמא תפצע את עצמה בגלל התעסקות יתר במקום הרגיש). אם בדיקה אחת לא יצאה נקייה מספיק, ניתן לשטוף ולבדוק שוב באמצעות בד חדש. אם בוצעו מספר בדיקות, הבדיקה האחרונה היא הקובעת, ובלבד שנעשתה לפני שקיעת החמה.

בדיקת "מוך דחוק"

הרשב"א[8], ובעקבותיו השולחן ערוך ורוב האחרונים כתבו כי לכתחילה, חובה על האישה לבצע בדיקת מוך דחוק ביום בו היא עושה את בדיקת הפסק הטהרה. בדיקה זו מתבצעת על ידי החדרת בד בדיקה נקי לתוך הנרתיק והשארתו שם למשך כל זמן בין השמשות. כלומר, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים. לאחר מכן, יש לבדוק את הבד ולוודא כי הוא נקי מכתמים. את המוך הדחוק יש לשמור עד ליום המחרת ולבודקו באור היום. מטרת בדיקה זו היא לוודא באופן מוחלט שאכן הדימום נפסק כליל.

בדיקה זו אינה חובה גמורה, אלא חומרא. ואם יש קושי לבצעה (גופני, נפשי או טכני) האישה יכולה להמשיך את תהליך הטהרה גם ללא בדיקה זו, אך רק לאחר פסיקת חכם בנושא. אם האישה מבצעת את בדיקת הפסק הטהרה ביום הראשון לתחילת הדימום (דבר נדיר ביותר במציאות ימינו), היא חייבת לבצע גם בדיקת "מוך דחוק" כדי שתוכל להמשיך בתהליך הטהרה. (ישנם פוסקים הסוברים כי אם בדקה סמוך ממש לשקיעת החמה תוכל להמשיך בתהליך בדיעבד).

בחינת העד

לאחר הבדיקה, יש לבדוק את הבד ואת המוך הדחוק. בדיקה זו צריכה לכתחילה להתבצע באור יום (אך לא מול שמש ישירה) או באור הדומה בצבעו לאור יום, אם כי גם בדיקה באור נר או חשמל מועילה בדיעבד[9]. ישנם צבעים רבים ושונים שיכולים להופיע על בד הבדיקה, חלקם טהורים וחלקם טמאים. אם הכתם שנמצא על הבד שחור או אדום במובהק- על האשה לבצע בדיקה חוזרת, ואם לא נותר זמן לכך עליה להמתין ליום המחרת בכדי לבצע בדיקה זו. אם אין על הבד שום מראה אדמומיות- האשה יכולה להתחיל ולספור את שבעת הימים הנקיים. אם בני הזוג מסופקים האם יש במראה גוון אדום, נהוג לשאול חכם בעל ניסיון בראיית כתמים.

לגבי אשה הסובלת מקשיים שונים שאינם מאפשרים לה לבצע את הבדיקה בצורה זו, כתבו הפוסקים כי באפשרותה ללכת לגינקולוג או לבודקת טהרה (אחות מוסמכת שעברה הסמכה לבדיקת טהרה הלכתית של נשים), שיבדקו האם הדימום מן הרחם פסק לחלוטין. דרך זו נחשבת גם היא כהפסק טהרה.

לבישת בגדים לבנים ונקיים

כתב ר' אליעזר מגרמייזא בעל ספר "הרוקח", שלאחר הפסק הטהרה על האשה ללבוש בגדים לבנים ולפרוש על מיטתה סדין לבן, וכך נפסק בשולחן ערוך[10] וברמ"א. בימינו, כתבו אחרונים כי די לה ללבוש תחתונים לבנים[11], אם כי יש שהצריכו להחליף לכתחילה את הסדין לסדין לבן גם בימינו[12]. מטרת החלפת הסדינים ולבישת הלבנים היא לוודא שאכן הדימום פסק, שהרי אם הוא לא פסק יהיה אפשר להבחין בכך בנקל על התחתונים הלבנים. יש לוודא שהתחתונים נקיים לפני הלבישה.

לכתחילה, הצריכו הפוסקים כי כתמים אותם תראה האשה על התחתונים הלבנים יוכלו לאסרה על בעלה מבחינה הלכתית, ועל כן עליהם להיות לבנים לגמרי ועשויים מחומר שאינו מקבל טומאה. עם זאת, במקרה של אשה שרואה כתמים מרובים, יש פוסקים המתירים ללבוש בגד צבעוני[13].

גם אם האשה עדיין אינה בטוחה שהבדיקות יצאו נקיות והיא מחכה להזדמנות לברר זאת, היא יכולה להתחיל את שבעת הימים הנקיים ולהחליף את התחתונים.

בכל מקרה, ייחשב היום שלאחר בדיקת הפסק הטהרה (כלומר מאחר צאת הכוכבים ואילך) ליום הראשון של שבעת הימים הנקיים.

ראו גם

נידה

זבה

בדיקת עד

שבעה נקיים

פולטת שכבת זרע

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נידה סז ב; טור יורה דעה קפג
  2. ^ משנה נידה י ב
  3. ^ נידה סח ב
  4. ^ למעשה, להבנת רוב הפוסקים את הגמרא בנידה סז ב, מדברי חכמים אסור לזבה גדולה לטבול ביום השביעי, ועל כן עליה לטבול בליל היום השמיני.
  5. ^ טור יורה דעה קפג
  6. ^ טהרת הבית חלק ב'
  7. ^ שו"ת אגרות משה יורה דעה ב עא
  8. ^ תורת הבית הקצר, בית ז, שער ה, כד.
  9. ^ ערוך השולחן יורה דעה קצו כד
  10. ^ שולחן ערוך יורה דעה קצו ג. אמנם, השולחן ערוך לא כתב במפורש כי על האשה ללבוש לבנים, אלא רק שתלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם. עם זאת, רוב הפוסקים הבינו כי גם לדעתו יש צורך בלבישת לבנים, מאחר שבבית יוסף (יורה דעה קצו) הוא מביא את דברי הרוקח, וכן כי קשה למצוא טעם הלכתי אחר ללבישת חלוק בדוק אם הוא בצבע אחר, מאחר שכתמים על בגד צבעוני אינם אוסרים את האשה.
  11. ^ הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 219
  12. ^ הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, תשמ"ו, פרק יג, עמ' 134
  13. ^ טהרת הבית יג ד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
הפסק טהרה
Listen to this article