פולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט או פולמוס הפרישה (בגרמנית: Hirsch-Bamberger Streit, "פולמוס הירש-במברגר") הוא כינויה של מחלוקת שפרצה בקהילה היהודית בפרנקפורט ב-1877, בשאלה אם על המיעוט האורתודוקסי שומר המצוות לפרוש מן הרוב הליברלי המחולן והתומך ברפורמה דתית. הרש"ר הירש, שהנהיג את קהילת-המשנה האורתודוקסית "עדת ישורון" בעיר מאז 1851, דגל אידאולוגית בכך שעל האדוקים להתנתק וראה בקיום מוסדות משותפים מתן לגיטימציה לכפירה. לאחר שב-1876 עבר חוק שהתיר ליהודים לפרוש מקהילתם מבלי שיצטרכו להמיר את דתם, הירש פסק שעל אנשיו לצאת וליצור עדה נפרדת, אך נתקל בהתנגדות ניכרת ביניהם. תומכיו קראו לרב יצחק דב במברגר כדי לשכנע את סרבני הפילוג, אך הלה השתכנע בעצמו בעמדת האחרונים והכריע שמאחר שהליברלים מוכנים לספק את כל צורכיהם הדתיים, אין צורך לפרוש. בין במברגר והירש התחולל פולמוס הלכתי וציבורי רווי השמצות, שנגע בסוגיות עקרוניות בשאלת היחס לאחדות הקהילתית ולעוברי עבירה. לבסוף, פחות מ-80 משפחות מבין יותר מ-300 שהיו חברות ב"עדת ישורון" אכן התפלגו. גם ביתר גרמניה, רק מעט מבין האורתודוקסים בחרו לנצל את החוק כדי לפרוש מהקהילות המאוחדות ורובם נותרו במסגרתן, תוך השגת הסדרים שאפשרו להם לקיים חיי דת כרצונם. על אף שלפולמוס הירש-במברגר הייתה בפועל רק השפעה מועטה על ההתפתחויות בגרמניה, הוא הטביע חותם מרכזי בשאלת יחסה של האורתודוקסיה לציבור היהודי הרחב ולזרמים יהודיים אחרים בעידן המודרני, והוזכר תדירות כשסוגיות אלו נדונו.