הפרעת התקשרות ריאקטיבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרעת התקשרות תגובתית (באנגלית: Reactive Attachment Disorder ובראשי תיבות RAD) היא אחת מבין שתי הפרעות היקשרות: הפרעת התקשרות תגובתית והפרעת התקשרות בלתי מעוכבת (DAD). הפרעות ההתקשרות הן מצב בו אין לתינוק דמות התקשרות קבועה. הן מאופיינות בדפוסי התנהגות של חוסר אמון בסביבה ונסיגה רגשית וחברתית. בהפרעת ההתקשרות הבלתי מעוכבת, הילד אינו מחפש קשרים כלל, ולעומת זאת, בהפרעת ההתקשרות התגובתית הילד מחפש קשרים רבים אך שטחיים.
תחום | פסיכולוגיה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 915447 |
סיווגים | |
ICD-10 | F94.1, F94.2 |
ICD-11 | 6B44 |
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: הערך מתבסס על DSM-IV-TR, יש לעדכן לפי DSM-5-TR. | |
הפרעת ההתקשרות התגובתית מאובחנת עד גיל חמש ומקורה בהתעללות, הזנחה חמורה או גדילה בבית או בבית יתומים בהם לא הייתה דמות ספציפית שניתן היה לפתח איתה יחסי התקשרות. ההפרעה אינה שכיחה באוכלוסייה.
ההפרעה מופיעה במדריך האבחון של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי[1] (DSM) בתוך הקטגוריה של הפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק ונמצאת גם במסמך סיווג המחלות הבינלאומי[2](ICD).