הקונספציה
כינוי לתפיסה בדבר תנאי סף מצריים וסוריים ליציאה למלחמה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"הקוֹנְסֶפְּצְיָה" היא הכינוי שנתנה ועדת אגרנט לתפיסה שגיבשה חטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן/מחקר), במהלך שנת 1971, בדבר תנאי סף מצריים וסוריים ליציאה למלחמה. הכינוי נטבע על ידי ועדת אגרנט, כנראה על בסיס עדותו של ראש אמ"ן במלחמה, האלוף אלי זעירא (שלבסוף המליצה הוועדה להדיחו בשל אחריותו הכוללת), שבעדותו בפני הוועדה הרבה להתייחס לתאוריה שהציגו בפניו אנשי המחקר ביחס לכוונות המלחמה המצריות כאל "קונספציה"[1]. במרכז הקונספציה, כפי שהגדירה זאת הוועדה, עמדו שתי הנחות יסוד:
- מצרים לא תצא "למלחמה נגד ישראל אלא אם תבטיח לעצמה תחילה יכולת אווירית לתקוף את ישראל בעומק, ובמיוחד את שדות התעופה העיקריים של ישראל, כדי לשתק את חיל האוויר הישראלי".
- "סוריה לא תצא להתקפה רבתי על ישראל אלא בעת ובעונה אחת עם מצרים"[2].
מלחמת יום הכיפורים |
החל מסוף 1972 ובמיוחד בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, נוצרה סתירה בין המידע המודיעיני שהצביע על הכנות וכוונות של סוריה ומצרים לצאת למלחמה לבין העובדה שמצרים עדיין לא השיגה את היכולת האווירית לשתק את חיל האוויר הישראלי. גורמי ההערכה המרכזיים באמ"ן, ראש אמ"ן, ראש חטיבת המחקר, תא"ל אריה שלו, וראש ענף 6 (מצרים) סא"ל יונה בנדמן, דבקו בקונספציה ומכיוון שידעו שלמצרים אין עדיין מספיק מטוסי קרב כדי לתקוף את בסיסי חיל האוויר הם העריכו עד בוקר ה-6 באוקטובר שמצרים וסוריה אינן מתכוונות לצאת למלחמה. לאחר המלחמה, שלו ובנדמן נמצאו על ידי ועדת אגרנט כאחראים הראשוניים ביותר למחדל המודיעיני ולמידע שעליו התבסס ראש אמ"ן אלי זעירא.
התרעת המלחמה הייתה מאז ומתמיד אחת משלוש אבני היסוד של תפישת הביטחון של ישראל לצד הרתעה והכרעה. תפישת המלחמה של צה"ל, כפי שבאה לידי ביטוי במאי 1973 בהצגת תוכניות המלחמה בפורום המטכ"ל, בפני שר הביטחון, ובפני ראש הממשלה, נשענה על ההנחה שאמ"ן ייתן התרעה אופרטיבית, קרי התרעה של כמה ימים מראש שתאפשר גיוס מילואים והיערכות לפי תוכנית "סלע". כישלון אמ"ן במתן התרעה הביא למה שהרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר הגדיר עוד לפני פרוץ המלחמה כמצב "קטסטרופה"[3], קרי מלחמה שפורצת ללא התרעה ומבלי שצה"ל יערך במועד לקראתה. כפי שציינה והדגישה ועדת אגרנט, להפתעה המודיעינית היו תוצאות קשות עם פרוץ הקרבות[4].