השבת אבדה
מצוות עשה שבין אדם לחברו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הֲשָׁבַת אֲבֵדָה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. במצווה זו מחויב המוצא כל זמן שהאבדה אצלו גם אם הבעלים התייאש מהאבדה (לאחר שמצאה), וכל זמן שלא רוצה להשיב את האבדה מבטל מצוות עשה.
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | שמות, כ"ג, ד'; דברים, כ"ב, א'–ג' |
---|---|
משנה | מסכת בבא מציעא, פרק ב', משנה א' |
תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף כ"א (והלאה) |
משנה תורה | ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"א |
שולחן ערוך | חושן משפט, סימנים רנ"ט-רע"א |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ר"ד, לאו רס"ט ספר החינוך, מצווה תקל"ח, מצווה תקל"ט |
סגירה
מלבד מצוות ה"עשה", ישנה מצוות לא תעשה - "לא תוכל להתעלם", האוסרת על המוצא להתעלם מהאבדה שמצא. וגם מי שלקח שלא על דעת להחזיר עבר באיסור זה[1].
על פי ההלכה, חובת השבת אבדה כוללת הוראות אילו מאמצים מוטל על המוצא לנקוט כדי להחזיר את האבדה לבעליה, ובאילו מקרים עוברת האבדה לבעלות המוצא.