המודל ההליוצנטרי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המודל ההליוצנטרי הוא תאוריה מדעית של מערכת השמש הממקמת את השמש במרכז המערכת, בניגוד למודל הגאוצנטרי הגורס שכדור הארץ נמצא במרכז. בעבר אף סברו שמרכז מערכת השמש הוא גם מרכז היקום אולם גישה זו איננה מקובלת עוד.
עד המאה ה-16 שלטה באירופה הנוצרית ובשאר העולם התפיסה של הגאוצנטרית לפיה כדור הארץ נמצא במרכז היקום, שהשמש וכוכבי הלכת סובבים סביבו וששאר הכוכבים, אלו המכונים "כוכבי שבת" (על מנת להבדילם מכוכבי הלכת), נותרים במקומם.
עם התפתחות האסטרונומיה והתצפיות השמימיות, נעשו ניסיונות לתאר את התנועה של כוכבי הלכת סביב כדור הארץ בעזרת תיאור התואם את המודל הגאוצנטרי. אך התיאורים הפשוטים שניתנו לא תאמו את התצפיות והתגלו הבדלים בין מיקומי הכוכבים בתצפיות לבין המיקומים שלהם על פי התיאורים של המודל. דבר זה דרש הרכבת חלקים נוספים לתיאור תנועת כוכבי הלכת אשר הפכה מסובכת יותר ויותר. בסביבות שנת 200 יצר תלמי את הגרסה שהיתה בזמנו המקובלת ביותר, ותיארה כיצד לכאורה נעים כוכבי הלכת סביב כדור הארץ.
המעבר מהתפיסה הגאוצנטרית לתפיסה ההליוצנטרית, התרחש בסביבות המאה ה-16: החל בתקופתו של ניקולאוס קופרניקוס והמשיך עד לתקופתו של אייזק ניוטון שהציג תיאור כולל יותר של המציאות האסטרונומית. התפיסה הורחבה על ידי יוהאנס קפלר. קיימות מספר עדויות כגון מנגנון אנטיקיתרה המרמזות שייתכן והגישה הליוצנטרית הייתה מוכרת בקרב ציבור מסוים, כבר בתקופת יוון העתיקה, אך ציבור זה היה מצומצם למדי, וידע זה אבד עם השנים או שהאמונה בו פחתה.