התוויה
גורם או מצב שבגללם מומלץ לטפל בחולה בטיפול מסוים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ברפואה, הַתְוָיָה (בלועזית: אִינְדִיקַצְיָה), או הוֹרָיָה, היא מצב או גורם שבגינו מוצדק לתת לחולה טיפול רפואי, לבצע בו הליך רפואי או לערוך לו בדיקה רפואית, כל זאת לצורך הטבה במצבו. למשל, ישנה הצדקה לתת אנטיביוטיקה לחולה עם זיהום חיידקי חמור. התוויה רפואית היא מוחלטת כאשר ההצדקה למתן הטיפול, לביצוע ההליך או לעריכת הבדיקה אינה מותנית בתנאים נוספים. התוויה יחסית משמעה שהטיפול עשוי לשפר את מצבו של החולה, אולם ישנם שיקולים אשר יכולים להשפיע על ההחלטה למתן הטיפול.[1]
עבור כל טיפול, למשל תרופות, קיים בכל מדינה גוף מפקח הקובע מהן ההתוויות עבור מתן הטיפול, ואלה רשומות הן בקובץ רישום התרופה והן בעלון לצרכן. בארצות הברית הפיקוח על התוויות הטיפולים נמצא בידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ובישראל אחראי לכך משרד הבריאות. כתוצאה מההבדלים בין רשויות הפיקוח השונות, ייתכן מצב שבו טיפול יאושר עבור התוויה מסוימת במדינה אחת ולא באחרת. בנוסף, שימוש בתרופה שלא לפי התוויה (off-label) איננו אסור, אלא במקרים שהוא מפר הנחיות אתיות או תקנות בטיחות הקשורות בתרופה. שימוש כזה נפוץ בתרופות ניסיוניות או בשימושים ניסיוניים לתרופות קיימות. מחקר שהתפרסם בשנת 2016 מצא כי שימוש בתרופות שלא לפי התוויה מגביר את הסיכון להתפתחות תופעות לוואי כתוצאה מהן.[2]