התנגדות מגנטית עצומה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התנגדות מגנטית עצומה (Giant Magneto resistance או GMR) היא תופעה הקשורה למכניקת הקוונטים המתקיימת בשכבות מתחלפות דקות של חומרים פרומגנטיים ולא מגנטיים. תופעה זו התגלתה על ידי שני צוותים שונים בנפרד ב-1988 וראשי הצוותים, אלבר פר ופטר גרינברג זכו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 2007 על תגלית זו.
האפקט מתבטא בשינוי משמעותי של ההתנגדות החשמלית כתלות בקיטוב המגנטי של שתי שכבות פרומגנטיות סמוכות, כאשר הקיטוב זהה, חיבור מקבילי, ההתנגדות הכוללת נמוכה יחסית וכאשר הקיטוב הפוך, חיבור אנטי-מקבילי, ההתנגדות הכוללת גבוהה יחסית.
באפקט זה נעשה שימוש על ידי יצרני כוננים קשיחים.