התפתחות קוגניטיבית
התפתחות קוגניטיבית היא העלייה ביכולתו של האדם לחשוב, לשקול, להבין ולפתור בעיות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התפתחות קוגניטיבית היא העלייה ביכולתו של האדם לחשוב, לשקול, להבין ולפתור בעיות עם העלייה בגיל. שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית נקבעים על ידי התורשה ועל ידי הסביבה, אשר כוללת בין היתר את תנאי ההתפתחות והגירויים עד גיל הבגרות, כמו גם את התרבות שבה גדל הילד[1].
ההתפתחות הקוגניטיבית היא חלק מההתפתחות הכללית של האדם. היא כוללת בין היתר גם את ההתפתחות הלשונית ותהליכי רכישת שפה, משום שהם חלק בלתי נפרד מתהליכי עיבוד מידע ומההתפתחות השכלית[2]. במקביל אליה מתרחשות גם התפתחות מוסרית והתפתחות חברתית.
בפסיכולוגיה, ההתפתחות הקוגניטיבית משתייכת לפסיכולוגיה התפתחותית ולפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הפן הקוגניטיבי של הפסיכולוגיה ההתפתחותית עוסק בהתפתחות האינטליגנציה ובהתפתחותם של תהליכי עיבוד מידע שונים כמו תפיסה, זיכרון, למידה וחשיבה[2]. התפתחות קוגניטיבית ניתנת לביטוי גם בהוראה, שהיא יכולת קוגניטיבית טבעית המאפשרת לנו להיות בני אנוש. באמצעות חקר יסודות ההוראה ניתן למנות מספר נקודות בסיסיות המהוות אבני בניין בהתפתחותה של הקוגניציה האנושית. אך חקר הלמידה המהווה תמונת הראי של ההוראה, נתפסת כאזור קשה ליישום מחקר קוגניטיבי, מתוך הקושי להגדיר למידה, איתורה והבנת התנאים אשר בהם היא מתקיימת. עם זאת יש להכיר כי להוראה יש משקל מהותי בשימור הידע והחדשנות המתרחשת באופן תדיר בחברה האנושית, באמצעות הבנת כלי ההוראה והשפעתו על ההתפתחות הקוגניטיבית, יהיה השפעה מיטבית על דרך הלמידה ואופן יישומה.