התרבות האחמרית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התרבות האחמרית היא תרבות פרהיסטורית של ציידים-לקטים, שהתקיימה בתקופה הפלאוליתית העליונה, מ-45,000 שנים לפני זמננו לערך, ועד לכ-25,000 שנים לפני זמננו. אתרי התרבות נפוצים בדרום הלבנט – ישראל, ירדן וסוריה, והיא מתאפיינת בחודי אל-וואד, בלהבים ובלהבונים משובררים ומחודדים וכן במגרדים ובנקרים. ההומינידים המשויכים לתרבות זו הם האדם המודרני (הומו ספיינס). התרבות הוגדרה לראשונה בעקבות החפירות באתר ערק אל-אחמר שבצפון מדבר יהודה, ומכאן שמה.
שתי התרבויות המשפיעות במזרח התיכון בתקופה הפלאוליתית העליונה היו "התרבות האוריניאקית הלבנטינית" לאורך חופי הצד המזרחי של הים התיכון ו"התרבות האחמרית הקדומה" שהייתה הנפוצה ברחבי הלבנט. בין שתי התרבויות אובחנה שונות מהותית – הראשונה מזוהה עם חדירה של מסורות ומנהגים מאירופה והאחרונה מזוהה כהתפתחות מקומית. הבדלים משמעותיים קיימים גם בתרבות החומרית, ובעיקר בין התעשיות הליתיות[1] יחד עם זאת שתי התרבויות מכילות תעשיות עצם וחרוזי צדפים, אם כי התעשייה האוריניאקית נחשבת למפותחת ומורכבת מבין השתיים. [2][3]