ויסות שערי ניירות הערך קודם למשבר מניות הבנקים בישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פעולות ויסות שערי ניירות ערך מקובלות בבורסה של משק אשר בו מתקיים שוק הון לא מפותח. זה היה המצב, במשך תקופה ארוכה, גם במדינת ישראל, וקודם לכן בארץ ישראל, בין השנים 1935–1975. כך למשל, בשנות ה-60, כאשר החל המסחר במלווה קצר מועד, החל בנק ישראל לווסת את שערי המלוות. הוא שמר על התשואה ברמה שתאפשר הנפקת מלוות חדשים במסגרת המדיניות המוניטרית שנקט.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא מספיק ברור. בנוסף יש לבדוק לעומק את תוכן הערך. | |
מאז ועד שנת 1983, מועד פרוץ משבר מניות הבנקים, התקיים ויסות אינטנסיבי ביותר. מטרת הוויסות הייתה לשמור תשואה גבוהה וקבועה לאורך זמן, הוויסות נועד לגרום לאנשים להשקיע במניות הבנקים אף על פי שמחירם לא תאם את זרם הדיבידנדים הצפוי מהשקעה זאת. הוויסות פעל באותה התקופה בשל כשלי שוק רבים שנתמכו בחוסר שקיפות ובהשפעה שהייתה למנהלי הבנקים ולגופי הפיקוח על הבנקים על התנהגות הציבור. פעילות זו התאפשרה בהיות השוק לא משוכלל, כאשר אחדים מן הגורמים המשתתפים בשוק יכולים להשפיע על המחירים בצורה משמעותית.[1] בעזרת פעולות יזומות, מלאכותיות, שבוצעו נגד הזרם, מנעו הסוחרים בשוק עליות או ירידות חריגות בשערי ניירות הערך. פעולות אלה היו לשביעות רצונם של הגורמים הקשורים לשוק ניירות הערך: המנפיקים, אשר יכלו לבצע הנפקות חדשות בבורסה יציבה וחזקה, המשקיעים, אשר ידעו שיש מי שעומד מאחורי נייר הערך, והסוחרים, אשר היקף עסקיהם היה בעלייה כל עוד הובטחה היציבות היחסית של שערי ניירות הערך. רשויות השלטון, לא התייחסו בצורה נמרצת, בדרך כלל, לתחום פעילות זה עד למשבר מניות הבנקים.
בשנת 2003 קבעה הבורסה לניירות ערך כללים לפעילות מותרת לביצוע של ויסות שערי ניירות ערך באמצעות עושה שוק מורשה. נכון לשנת 2007 פועלים בבורסה שבעה עושי שוק המווסתים את שעריהם של עשרות ניירות ערך.