זאת חנוכה
כינוי ליום השמיני של חג חנוכה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זאת חנוכה הוא כינוי ליום השמיני של חנוכה (ב' בטבת או ג' בטבת) שמקורו ביהדות אשכנז,[1] שכן בקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים ”זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ” (ספר במדבר, פרק ז', פסוק פ"ד). בתקופות מסוימות היה מקובל בקרב יהודי אשכנז לכנות יום זה בכינוי חנוכת המזבח על שם אותו פסוק,[2] ולא מוכר שימוש במינוח "זאת חנוכה" לפני המאה ה-16.
במחשבת החסידות מוקדש עניין מיוחד ליום זאת חנוכה, וחסידויות רבות נוהגות לערוך ביום זה טיש ולשרוף את פתילות נרות חנוכה ברוב עם.
כמו כן, בחסידויות רבות מתייחסים לזאת חנוכה בתור שיאו של חנוכה, יום שכולל בתוכו את כל הימים שלפניו[3][4], ובתור יום החיתום האחרון של הגזר הדין של השנה.