זכויות להט"ב באפריקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באפריקה הן מוגבלות מאוד ביחס ליבשות אירופה, אמריקה, אוקיאניה וחלקים מסוימים באסיה.
מתוך 54 מדינות אפריקה שחברות בארגון האומות המאוחדות, האיחוד האפריקאי או שניהם, נכון למרץ 2024 לדברי הארגון "Human Dignity Trust" (אנ') שפועל למען הכשרה משפטית של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בקרב מדינות העולם, פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כעבירה פלילית ב-31 ממדינות היבשת וכחוקית רק ב-23. שתי מדינות נוספות, בנין והרפובליקה המרכז-אפריקאית, אינן מוציאות פעילות הומוסקסואלית מחוץ לחוק, אך יש להן חוקים מסוימים שחלים באופן מפלה בין זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים שכוללים גיל הסכמה לא שוויוני שעומד על גיל גבוה יותר עבור זוגות מאותו המין מזוגות מהמין השני.[1]
מעולם לא היה קיים חוק שהפליל פעילות הומוסקסואלית בהסכמה במדינות: בנין, בורקינה פאסו, חוף השנהב, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ג'יבוטי, גינאה המשוונית, מדגסקר, מאלי, ניז'ר ורואנדה. במשך השנים, אנגולה, בוטסואנה, כף ורדה, גבון, גינאה ביסאו, לסוטו, מוזמביק, סאו טומה ופרינסיפה, סיישל, דרום אפריקה ומאוריציוס הכשירו פעילות הומוסקסואלית בהסכמה בשטחן.
מאז העשור הראשון של המאה ה-21, מספר מדינות מפותחות מיישמות או שוקלות חוקים המגבילים או אוסרים לחלוטין תמיכה כללית בתקצוב מדינות שמדכאות את זכויותיהם של אזרחי להט"ב בשטחן שכוללות לרוב מדינות אפריקאיות.[2] למרות זאת, ברוב המקרים, מדינות אפריקאיות שונות סירבו לשקול להרחיב את מעמד זכויות הלהט"ב באזורן לאורך השנים.[3] מספר מנהיגים אפריקאים טענו לאורך השנים שהומוסקסואליות וטרנסג'נדריות הובאו ליבשת על ידי "האדם הלבן והעולם המערבי".[4] עם זאת, מרבית המחקרים שנעשו בנושא הוכיחו כי הומוסקסואליות הייתה חלק ניכר מתרבויות אפריקאיות שונות בעבר לפני הגעתם של המיסיונרים האירופאים בתקופה הקולוניאלית.[5][6]
במדינות לא מפותחות (אנ') בעלי משטרים מוסלמים שמיישמים את דין השריעה האסלאמי, בהם: סומליה, סומילילנד, מאוריטניה וצפון ניגריה, נטייה מינית הומוסקסואלית מוגדרת כפשע שדינו עונש מוות ולעיתים אף בסקילה באבנים.[7] באוגנדה, סודאן, גמביה, טנזניה וסיירה לאון, הומוסקסואלים עלולים לשאת בעונש מאסר עולם בגין ביצוע פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, אם כי החוק דווח כלא נאכף בפועל בסיירה לאון. בנוסף להפללתה של פעילות הומוסקסואלית, קיימת בניגריה חקיקה שהופכת הומוסקסואליות לפלילית עבור בני משפחה הטרוסקסואלים, בעלי ברית וחברים של להט"ב ניגרים. על פי החוק הניגרי, "בעל ברית הטרוסקסואלי המנהל, עד, עוסק או מסייע לכל סוג של פעילות שאינה בינארית מגדרית והומוסקסואלית" עלול לשאת בעונש מאסר של 10 שנים.[8] חוקרי אוניברסיטת אוקספורד הצהירו כי המעמד החברתי הקיים נגד להט"ב באפריקה מוביל להשלכות בריאותיות קשות, בעוד ששיעור נשאי האיידס בקרב גברים הומוסקסואלים באפריקה שמדרום לסהרה גבוה פי עשרה מזה של גברים הטרוסקסואלים, שנמנעים מלגשת לטיפול רפואי עקב פליליותה של נטייה הומוסקסואלית בחוק והומופוביה רחבה בקרב האוכלוסייה. החוקרים קבעו כי הדבר נובע מ-"חוסר נכונות תרבותית, דתית ופוליטית לקבל אותם כאזרחים שווים בחברה".[9]
בשונה מכלל מדינות יבשת אפריקה, לדרום אפריקה קיים מעמד שווה בחוק בין זכויותיהם של אזרחי להט"ב והטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית, מאז שהמדינה הכשירה נישואים חד-מיניים, אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים וחוקתה קובעת איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית בין היתר. נכון לאוקטובר 2023, דרום אפריקה, בוטסואנה ומאוריציוס מוגדרות כמדינות היחידות ביבשת בהן איסור על אפליה נגד להט"ב מעוגן בחוקתן, ובשנת 2006 הפכה דרום אפריקה למדינה הראשונה ביבשת והחמישית בעולם שהכשירה נישואים חד-מיניים בשטחה לאחר הולנד (2001), בלגיה (2003), ספרד וקנדה (2005). למרות ההגנה החוקתית, אפליה ואלימות נגד להט"ב דרום אפריקאים עדיין דווחו כנוכחות במיוחד באזורים נידחים. עם זאת, גילויי אפליה נדירים בהרבה בערים מרכזיות בהן קיימת סצנת להט"ב רחבה כגון: יוהנסבורג, קייפטאון, דרבן, פרטוריה, פורט אליזבת, איסט לונדון, בלומפונטיין, נלספרויט, פייטרמריצברג, קימברלי וג'ורג'. שלושת הערים הגדולות במדינה, יוהנסבורג, דרבן וקייפטאון ידועות כיעדים בינלאומיים בקרב תיירות להט"ב. שטחים תלויים ספרדים, פורטוגזים, בריטים וצרפתים הנמצאים בשטחי היבשת (האיים הקנריים, מדיירה, מלייה, סאוטה, סנט הלנה, אסנשן, טריסטן דה קונה, הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת, הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי, מיוט וראוניון) מעניקים שוויון זכויות מלא בקרב אזרחים הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד בשטחם.
למען ביטחונם, תיירי להט"ב מוזהרים להשתמש בשיקול דעת בביקורם באפריקה, בין היתר עם עצות שכוללות להימנע מגילויי חיבה פומביים (עצות שניתנות באותה מידה גם לזוגות הטרוסקסואלים).[10] בנוסף לדרום אפריקה שנחשבת לרוב למדינה האפריקאית המרכזית שמהווה תיירות להט"ב מרחבי העולם, כף ורדה נכללת לעיתים קרובות בציון התואר כפי שהוצג בסרט התיעודי טצ'ינדס (אנ') משנת 2015 שסקר את הנושא.[11]
מבין כלל 54 המדינות הריבוניות ברחבי אפריקה שחברות בארגון האו"ם, כ-10 מתוכן: כף ורדה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, גבון, גינאה ביסאו, מאוריציוס, רואנדה, סאו טומה ופרינסיפה, סיישל, סיירה לאון ודרום אפריקה חתמו בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" בשנת 2008 (או הצטרפו לחתימה על ההצהרה בשנת 2011) שגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם,[12][13] ביניהן גם סיירה לאון, גבון, מאוריציוס, סאו טומה ופרנסיפה וסיישל אף על פי הפללתה של פעילות הומוסקסואלית דה יורה בשטחן. 29 המדינות שחתמו נגד ההצהרה ותמכו בהצהרה הנגדית מטעם סוריה כללו את: אלג'יריה, בנין, קמרון, צ'אד, קומורו, חוף השנהב, ג'יבוטי, מצרים, אריתריאה, אתיופיה, גמביה, גינאה, קניה, לוב, מלאווי, מאלי, מאוריטניה, מרוקו, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סומליה, סודאן, אסוואטיני, טנזניה, טוגו, תוניסיה, אוגנדה וזימבבואה. 14 המדינות הנותרות: לסוטו, גאנה, ליבריה, אנגולה, בורקינה פאסו, בורונדי, גינאה המשוונית, הרפובליקה של קונגו, מדגסקר, מוזמביק, בוטסואנה, זמביה, נמיביה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמנעו בהצבעתן. דרום סודאן לא הייתה מדינה עצמאית בימים אלו ולכן לא הייתה מדינה שחברה באו"ם.