יוזמת החגורה והדרך
אסטרטגיית פיתוח של סין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יוזמת החגורה והדרך או בכינויים אחרים נפוצים חגורת דרך המשי הכלכלית של המאה ה-21 או חגורה אחת, דרך אחת (באנגלית: Belt and Road Initiative ובקיצור: BRI) היא אסטרטגיית פיתוח, שהועלתה בידי מנהיגה של סין שי ג'ינפינג. האסטרטגיה מתמקדת בקשרים ובשיתוף פעולה בין מדינות, ובמיוחד בקשרים בינן לבין הרפובליקה העממית של סין ושאר אירואסיה. התשתית הכלכלית מבוססת על הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, בו חברה גם ישראל.[1]
פעילות | לקדם פיתוח כלכלי וקישוריות בין-אזורית |
---|---|
מדינה | הרפובליקה העממית של סין |
תקופת הפעילות | 2013–הווה (כ־11 שנים) |
www.yidaiyilu.gov.cn | |
התוכנית כוללת שני נתיבים עיקריים:
- נתיב יבשתי, המכונה "חגורת דרך המשי הכלכלית".
- נתיב ימי, המכונה "דרך המשי הימית".
בנובמבר 2014 הודיעה סין כי תקים קרן של 40 מיליארד דולר לקידום המיזם.
האסטרטגיה מדגישה ומקדמת את חזונה של סין למלא תפקיד משמעותי יותר בנושאים גלובאליים, בתחומים כגון ייצור פלדה.[2][3]
התוכנית נחשפה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2013, עם מספר פרסומים המפרטים את חזון ה-SREB ו-MSR, בהתאמה. התוכנית גם קודמה על ידי ראש הממשלה לי קצ'יאנג, במהלך ביקורים מדיניים באסיה ואירופה.
עד יולי 2022 בנו חברות סיניות 1,118 פרויקטים במסגרת המיזם ב-150 מדינות, כשיוזמת החגורה והדרך התרחבה מאסיה, לאפריקה, דרום אמריקה ואפילו אירופה.
המדינות המשתתפות כוללות כמעט 75% מאוכלוסיית העולם ומהוות יותר ממחצית מתמ"ג העולם.[4]
התומכים ביוזמה משבחים אותה על הפוטנציאל שלה להגביר את תמ"ג העולם, במיוחד במדינות מתפתחות. עם זאת, יש גם ביקורת על הפרות זכויות אדם והשפעה סביבתית, כמו גם חששות של דיפלומטיה של מלכודת חובות (אנ') שגורמת לנאו-קולוניאליזם ואימפריאליזם כלכלי. נקודות מבט שונות אלו הן נושא לוויכוח פעיל.[5]
רקע
המדיניות של סין לתעל את חברות הבנייה שלה התחילה עם מדיניות היציאה החוצה (אנ') של ג'יאנג דזה-מין. ה-BRI של שי ג'ינפינג מתבסס על מדיניות זו.[6]
שי ג'ינפינג הכריז על הרעיון כ"חגורת דרך המשי הכלכלית" ב-7 בספטמבר 2013 באוניברסיטת נזרבייב (אנ') באסטנה שבקזחסטן[6] . באוקטובר 2013, במהלך נאום שנשא באינדונזיה, שי ג'ינפינג הצהיר כי סין מתכננת לבנות " דרך המשי הימית של המאה העשרים ואחת" כדי לשפר את שיתוף הפעולה בדרום מזרח אסיה ומחוצה לה[6]. ראש הממשלה לי קצ'יאנג קידם את תפיסת ה-BRI המתפתחת במהלך ביקורים ממלכתיים באסיה ובאירופה. היוזמה זכתה לסיקור אינטנסיבי בתקשורת הממלכתית הסינית, ומ-2016 ואילך הופיעה לעיתים קרובות ב-יומון העם.
המטרות המוצהרות של ה-BRI הן "לבנות שוק גדול מאוחד ולעשות שימוש מלא בשווקים הבינלאומיים והמקומיים כאחד, באמצעות חילופי תרבות ואינטגרציה, כדי לשפר את ההבנה ההדדית והאמון של המדינות החברות, וכתוצאה מכך יאפשר דפוס חדשני של זרימת הון, מאגרי כישרונות, ומאגרי מידע טכנולוגיים".[7] יוזמת החגורה והדרך מטפלת ב"פער תשתיות" ובכך יש לה פוטנציאל להאיץ את הצמיחה הכלכלית ברחבי אסיה /האוקיינוס השקט, אפריקה ומרכז ומזרח אירופה. דו"ח של מועצת הפנסיה העולמית (WPC) מעריך כי אסיה, למעט סין, דורשת עד 900 מיליארד דולר של השקעות תשתית בשנה במהלך העשור הבא, בעיקר במכשירי חוב, 50% מעל שיעורי ההוצאה הנוכחיים על תשתיות.[8] הצורך בגישור על הפער התשתיות הזה על ידי הון לטווח ארוך מסביר מדוע ראשי מדינות אסיה ומזרח אירופה רבים "הביעו בשמחה את התעניינותם להצטרף למוסד פיננסי בינלאומי חדש זה המתמקד אך ורק ב'נכסים ריאליים' ובצמיחה כלכלית מונעת על ידי תשתיות".[9]
המוקד הראשוני היה השקעות בתשתיות, חינוך, חומרי בנייה, רכבת וכביש מהיר, רכב, נדל"ן, רשת חשמל וברזל ופלדה.[10] כבר עכשיו, כמה הערכות מציינות את יוזמת החגורה והכביש כאחד מפרויקטי התשתית וההשקעות הגדולים בהיסטוריה, המכסה יותר מ-68 מדינות, כולל 65% מאוכלוסיית העולם ו-40% מהתוצר המקומי הגולמי העולמי נכון ל-2017.[11][12] הפרויקט מתבסס על נתיבי הסחר הישנים שחיברו פעם את סין ממערב, הנתיבים של מרקו פולו ואבן בטוטה בצפון ועל נתיבי המשלחת הימית של אדמירל שושלת מינג ג'נג הא בדרום. יוזמת החגורה והדרך מתייחסת כעת לכל האזור הגאוגרפי של נתיב הסחר ההיסטורי "דרך המשי", שהיה בשימוש מתמשך בעת העתיקה.[13]
ה-BRI מפתח שווקים חדשים עבור חברות סיניות, מתעל קיבולת תעשייתית עודפת מעבר לים, מגדיל את הגישה של סין למשאבים ומחזק את קשריה עם מדינות שותפות.[14] עמ' 34
עבור מדינות מתפתחות, ה-BRI מושך בגלל ההזדמנויות שהוא מציע להקל על החסרונות הכלכליים שלהן ביחס למדינות המערב.[14] עמ' 49
בעוד שמדינות מסוימות, במיוחד ארצות הברית, רואות בביקורתיות את הפרויקט בגלל השפעה סינית אפשרית, מדינות אחרות מצביעות על יצירת מנוע צמיחה עולמי חדש על ידי חיבור וקירוב אסיה, אירופה ואפריקה זו לזו.[15]
המדינה התעשייתית היחידה של G7 - איטליה - הייתה שותפה בפיתוח הפרויקט מאז מרץ 2019, אך הצהירה על כוונתה ביולי 2023 לפרוש מה-BRI.[16] ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני הצהירה כי הפרויקט אינו מהווה תועלת ממשית לכלכלת איטליה.[17]
על פי הערכות, הפרויקט כולו משפיע כיום על יותר מ-60% מאוכלוסיית העולם וכ-35% מהכלכלה העולמית. הסחר לאורך דרך המשי עשוי להוות בקרוב כמעט 40% מסך הסחר העולמי, כאשר חלק גדול הוא בדרך הים. נראה גם שהתוואי היבשתי של דרך המשי יישאר פרויקט נישה במונחים של נפח תחבורה בעתיד.[18]
בדרך המשי הימית, שמהווה כבר תוואי של יותר ממחצית מכל המכולות בעולם, מורחבים נמלי מים עמוקים, נבנים מוקדים לוגיסטיים ונוצרים נתיבי תנועה חדשים בעורף. דרך המשי הימית עוברת עם חיבוריה מהחוף הסיני לדרום, מקשרת את האנוי, קואלה לומפור, סינגפור וג'קרטה, ואז מערבה מקשרת את עיר הבירה של סרי לנקה - קולומבו, ומאלה - בירת האיים המלדיביים, והלאה למזרח. אפריקה, והעיר מומבסה, בקניה. משם החיבור נע צפונה לג'יבוטי, דרך הים האדום ותעלת סואץ לים התיכון, ובכך מקשרת את חיפה, איסטנבול ואתונה, לאזור הים האדריאטי העליון למרכז טריאסטה שבצפון איטליה, עם הנמל החופשי הבינלאומי שלו וחיבורי רכבת למרכז אירופה ולים הצפוני.[19][20][21][22]
כתוצאה מכך, פולין, המדינות הבלטיות, צפון אירופה ומרכז אירופה גם מחוברות לדרך המשי הימית ומקושרות לוגיסטית למזרח אפריקה, הודו וסין דרך הנמלים האדריאטיים ופיראוס. בסך הכל, צמתי הנתיבים ימיים להובלות מכולות בין אסיה לאירופה יאורגנו מחדש. בניגוד לתנועה הארוכה יותר ממזרח אסיה דרך צפון מערב אירופה, הנתיב הימי הדרומי דרך תעלת סואץ לכיוון צומת טריאסטה מקצר את הובלת הסחורות בארבעה ימים לפחות.[23][13]עמ' 112[24]
בקשר לפרויקט דרך המשי, סין מנסה גם לעצב רשת פעילויות מחקר עולמיות.[25]
סיימון שן וילסון צ'אן השוו את היוזמה לתוכנית מרשל שלאחר מלחמת העולם השנייה.[26]
סין מעצבת בכוונה את ה-BRI בצורה גמישה על מנת להתאים אותו לצרכים או למדיניות המשתנים, כגון הוספת "דרך המשי הבריאותית" במהלך מגפת הקורונה.[14] עמ' 147
שם הפרויקט
השם הרשמי של היוזמה הוא החגורה הכלכלית של דרך המשי ואסטרטגיית הפיתוח של דרך המשי הימית של המאה ה-21 (Silk Road Economic Belt and 21st-Century Maritime Silk Road Development Strategy) ובסינית (פשוטה): 丝绸之路经济带和21世纪海上丝绸之路发展战略) אשר נקראה בתחילה חגורה אחת דרך אחת[1] (בסינית: 一带一路) או אסטרטגיית OBOR. התרגום לאנגלית שונה ל"יוזמת החגורה והדרך (Belt and Road Initiative)(BRI) מאז 2016, כאשר ממשלת סין חשבה שהדגש על המילים "אחד" ו"אסטרטגיה" היו מועדים לפרשנות שגויה ולכן הם בחרו במונח הכולל יותר "יוזמה" בתרגומו. עם זאת,"חגורה אחת דרך אחת" (One Belt One Road) הוא עדיין מונח ההתייחסות בתקשורת בשפה הסינית.
יחסים בינלאומיים
חלק מהאנליסטים מאמינים כי יוזמת החגורה והדרך היא דרך להרחיב את ההשפעה הכלכלית והפוליטית הסינית.[12][27]כמה אנליסטים גאופוליטיים ניתחו את יוזמת החגורה והדרך בהקשר של תאוריית לב הארץ (אנ') של האלפורד מקנדר.[28][29][30] חוקרים ציינו שהתקשורת הרשמית של PRC מנסה להסוות ממדים אסטרטגיים כלשהם של יוזמת החגורה והדרך כמוטיבציה,[31] בעוד שאחרים מציינים שה-BRI משמש גם כתמרורים עבור מחוזות ומשרדים סיניים, ומשקפים בכך את המדיניות והפעולות שלהם.[32] הכותב האקדמי קיו ג'ין כותב שבעוד שה-BRI מקדם אינטרסים אסטרטגיים עבור סין, הוא גם משקף חזון סיני של סדר עולמי המבוסס על "בניית קהילה גלובלית של עתיד משותף".[33]: 281–282
סין כבר השקיעה מיליארדי דולרים במספר מדינות בדרום אסיה כמו פקיסטן, נפאל, סרי לנקה, בנגלדש ואפגניסטן כדי לשפר את התשתית הבסיסית שלהן, עם השלכות על משטר הסחר של סין כמו גם על השפעתה הצבאית. פרויקט זה יכול גם להפוך למסדרון כלכלי חדש עבור אזורים שונים. לדוגמה, באזור הקווקז, סין שקלה שיתוף פעולה עם ארמניה ממאי 2019. הצדדים הסיניים והארמניים קיימו פגישות מרובות, חתמו על חוזים, יזמו תוכנית כבישים צפון-דרום לפתרון אפילו היבטים הקשורים לתשתית.[34]
השלכות צבאיות
מחקר משנת 2023 על ידי AidData (אנ') מהמכללה של ויליאם ומרי (אנ') קבע שמיקומי הנמלים בחו"ל אשר נהנים מהשקעה משמעותית של BRI מעוררים שאלות של שימוש כפול צבאי ואזרחי ועשויים להיות נוחים עבור בסיסים ימיים עתידיים.[35][36]
ב-2023, דיוויד ה. שין (אנ') והכותב האקדמי ג'ושוע אייזנמן טוענים כי באמצעות ה-BRI, סין מבקשת לחזק את מעמדה ולצמצם את ההשפעה הצבאית האמריקנית, אך נראה שפעילות ה-BRI של סין אינה מקדמת בסיסים צבאיים או נוכחות צבאית עולמית בסגנון אמריקאי.[37]עמ' 161
אנליסטים אחרים מאפיינים את בניית הנמלים של סין שיכולים להיות בעלי שימושים כפולים כניסיון להימנע מהצורך בהקמת בסיסים צבאיים.[37]עמ' 273 לפי האקדמית שוה גוויפאנג, לסין אין מוטיבציה לחזור על המודל של בסיס התמיכה של צבא השחרור העממי של סין בבסיס בג'יבוטי.[37]עמ' 273
לגבי סין ומדינות אפריקה, הפורום לשיתוף פעולה בין סין לאפריקה (FOCAC) (אנ') הוא מנגנון שיתוף פעולה רב-צדדי משמעותי להנחיית פרויקטים של BRI.[38] הפורום סין-ערב לשיתוף פעולה (CASCF (אנ')) משרת תפקיד מתאם דומה לגבי פרויקטים של BRI במדינות ערב.[38]