חומרים ממריצים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חומרים ממריצים (באנגלית: Stimulants, לפעמים Psychostimulants, או Psychotonics, או בשפת הרחוב "Uppers") הוא מונח-על המציין את אותם החומרים - לרבות תרופות וסמים - המגבירים את פעילות מערכת העצבים המרכזית, מגבירים תוך זמן קצר את המרץ, המוטיבציה, את מיקוד הקשב ואת הערנות ולעיתים מרוממים את מצב הרוח ומדכאים את התיאבון[1]. כמו כן הם מגבירים, במידה פחותה יותר, פעילויות פיזיולוגיות נוספות של הגוף. לרבים מהם ויש פעילות סימפתומימטית. חומרים אלה נפוצים בעולם בטבע וכן כחומרים סינתטיים, כתרופות מרשם או ללא מרשם וכסמים, לרבות סמי רחוב וכאלה הרשומים ברשימת הסמים המסוכנים מקבוצת האמפטמינים והקוקאין. החומרים הממריצים הנפוצים ביותר הם הניקוטין, האמפטמינים, הקוקאין והקפאין[1].
בשנת 2013 החומרים הממריצים שנרשמו הכי הרבה על ידי רופאים היו החומרים הסינתטיים ליסדקסאמפטמין, מתילפנידאט ואמפטמין. ההערכה היא שבין 0.8–2.1 אחוז מהאוכלוסייה השתמשה ללא ביקורת, בצורה מוגזמת בחומרים ממריצים אמפטאמיניים (כמו אמפטאמין, מתאמפטמין, MDMA).
לצורך רפואי בפסיכיאטריה ונוירולוגיה משתמשים בחומרים מקבוצת האמפטמינים בעיקר בטיפול בהפרעת קשב וריכוז, נרקולפסיה וכאוגמנטציה בצירוף לתרופות נוגדות דיכאון במקרים עמידים לטיפול הרגיל, כמו כן במצבים אחרי חבלה בראש או אפאתיה אחרי מקרי שבץ, במקרים של קיהיון אפאתי, וכו'. בענפי רפואה אחרים משתמשים בכמה חומרים ממריצים, למשל, בדלקות אף (פסאודואפדרין), כתרופות להפרעות בסימפונות (תאופילין) ובהרדמה מקומית (נגזרות קוקאין).