חוק הגנת השכר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חוקק בשנת 1958 במטרה להסדיר את תשלום השכר לעובדים שכירים במשק. הסוגיות בהן עוסק החוק הן סוגיות בסיסיות כגון אופן התשלום, מועדי תשלום והלנת שכר, ניכויים, עיקולים, מועד לתשלום פיצויים, מועד לתשלום קצבה ועוד.
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 20 במרץ 1958 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ח באדר תשי"ח |
גוף מחוקק | הכנסת השלישית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 247, עמ' 86 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
מספר תיקונים | 30 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סגירה
חוק הגנת השכר הוא חוק מגן ונחשב בעת חקיקתו לחוק מתקדם ביחס לקיים בעולם באותה תקופה. כיתר חוקי המגן זהו חוק קוגנטי - העובד אינו יכול לוותר על הזכויות המגיעות לו לפי החוק.
חוק זה עולה בקנה אחד עם הגישה החד משמעית של המשפט העברי שאוסר על הלנת שכר ומשווה את האיסור הזה לדיני נפשות "ביומו תתן שכרו, כי עני הוא ואליו הוא נושא נפשו".[1]