חוק המינים בסכנת הכחדה
חוק פדרלי בארצות הברית שנועד למנוע הכחדה של מינים בסכנה ולאושש את בית הגידול שלהם. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק המינים בסכנת הכחדה מ-1973 (באנגלית: Endangered Species Act of 1973) או ESA (ראשי תיבות שם החוק באנגלית) הוא החוק העיקרי בארצות הברית להגנה על מינים מאוימים או בסכנת הכחדה. החוק, שנועד להגן על מינים בסכנה קריטית מפני הכחדה כ"תוצאה מצמיחה ופיתוח כלכליים ללא דאגה ושימור נאותים", עבר בקונגרס של ארצות הברית ונחתם רשמית על ידי נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ב-28 בדצמבר 1973. בית המשפט העליון של ארצות הברית תיאר חוק זה כ"חקיקה המקיפה ביותר לשימור מינים בסכנת הכחדה שנחקקה על ידי אומה כלשהי".[1]
לוטרת הים, מין בסכנת הכחדה, שמראה התאוששות | |
פרטי החוק | |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
תאריך חקיקה | 28 בדצמבר 1973 |
גוף מחוקק | הקונגרס של ארצות הברית |
שטחים שעליהם חל החוק | ארצות הברית |
מטרת החוק כפולה: למנוע הכחדה, ולשפר את מצבם של מינים בסיכון עד לנקודה שבה אין צורך בהגנות החוק. לכן הוא "מגן על מינים ועל המערכות האקולוגיות שבהן הם תלויים" באמצעות מנגנונים שונים. לדוגמה, סעיף 4 מחייב את הסוכנויות האחראיות על אכיפת החוק להגדיר מינים מאוימים או בסכנת הכחדה. סעיף 9 אוסר על "לקיחה" בלתי חוקית של מינים כאלה, שפירושה "להטריד, לפגוע, לצוד...". סעיף 7 מורה לסוכנויות הפדרליות להשתמש בסמכויותיהן כדי לסייע בשימור מינים שברשימה. החוק משמש גם כחקיקה מחייבת לביצוע ההוראות המפורטות באמנה בדבר סחר בינלאומי של מינים של חיות וצמחי בר בסכנת הכחדה (CITES).[2]
בית המשפט העליון מצא כי "הכוונה הפשוטה של הקונגרס בחקיקת [ה-ESA] הייתה לעצור ולהפוך את המגמה של הכחדת מינים, יהיה המחיר אשר יהיה".[1] החוק נאכף על ידי שתי סוכנויות פדרליות, שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית (FWS) ושירות הדיג הימי הלאומי (אנ') (NMFS). ל-FWS ול-NMFS הוקצו באמצעות החוק הסמכויות לפרסם כללים והנחיות במסגרת אסופת התקינה הפדרלית ליישום הוראותיו.[3]