חוק העונשין
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 4 באוגוסט 1977 |
| תאריך חקיקה עברי | כ' באב תשל"ז |
| גוף מחוקק | הכנסת התשיעית |
| שטחים שעליהם חל החוק |
ישראל  |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 864, עמ' 224. |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 137 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
חוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא לבו של המשפט הפלילי במדינת ישראל. ביותר מ-500 סעיפיו מפרט החוק תחילה את עקרונות המשפט הפלילי, ולאחר מכן הוא מונה סדרה ארוכה של עבירות פליליות ועונשים עליהן. בנושאים ספציפיים שונים נקבעו עבירות ועונשים גם בחוקים אחרים.
היסטוריה חקיקתית
הקודקס הראשון שהגדיר את המשפט הפלילי בארץ ישראל היה קודקס פלילי עות'מאני שהושפע מתערובת של החוק המוסלמי והקודקס הצרפתי. ב-1936 ביטלו הבריטים את הקודקס הפלילי העות'מאני, והכניסו לתוקף את פקודת החוק הפלילי, 1936,[1] שהייתה מבוססת על המשפט הפלילי האנגלי.
עם הקמת מדינת ישראל נשאר ככלל על כנו המשפט שהיה קיים ערב הקמת המדינה ועל כן פקודת החוק הפלילי המנדטורית נותרה בתוקף. במהלך השנים מאז הקמת המדינה נעשו תיקונים לא מעטים, בעיקר על ידי חקיקת חוקים חדשים שקבעו עבירות בתחומים מסוימים במקום העבירות שבפקודה וכן החלפת פרק הענישה שבפקודה בחוק חדש של דרכי ענישה.
בשנת 1977 שולבו החוקים השונים עם נוסח עברי של פקודת החוק הפלילי תוך קודיפיקציה של דיני העונשין, והתגבשו ליצירת חוק העונשין, התשל"ז-1977, שהוא נוסח חדש ונוסח משולב של החקיקה שקדמה לו.
חוק העונשין ממשיך לעבור שינויים רבים, הן מפאת היקפו והן מפאת רגישות הנושאים שהוא עוסק בהם. רוב התיקונים הם בעבירות הספציפיות. עם זאת מדי פעם מתוקן החלק הכללי של החוק באופן מהותי המשפיע על כלל דיני העונשין. התיקון המרכזי ביותר שנעשה בחוק היה תיקון 39 שנחקק בכנסת ב-1994 ונכנס לתוקף בשנת 1995, שבו הוחלף החלק הכללי של החוק (סעיפים 1–34) בחלק כללי חדש. אחת התכליות העיקריות של תיקון 39 הייתה בהעברת המשפט הישראלי לשיטה הדאונטולוגית וצמצום הנוכחות של התפיסה התועלתנית שרווחה ערב התיקון, כחלק מההשפעה האנגלית על מערכת המשפט בישראל. בקביעת נוסח החוק השתתפו גם מומחים מן האקדמיה, ובהם שניאור זלמן פלר ומרדכי קרמניצר. תיקון מהותי נוסף שנעשה בחוק העונשין בשנת 2012 הוא תיקון 113 שבמסגרתו נקבעו עקרונות הענישה והדרך שבה על בית המשפט הגוזר עונש ללכת, במטרה להבנות את שיקול הדעת בענישה.
פרקי החוק
הצגת העבירות בחלקו השני של החוק אינה בדרך של איסור עשייה, אלא בדרך של קביעת עונש למעשים (כנרמז בשם הערך) - חוק העונשין הוא חוק קאזואיסטי. כך, למשל, החוק אינו אומר "אסור לרצוח" אלא קובע "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד". בחוקים אחרים המטילים עונשים ניתן למצוא שילוב של שתי הגישות. בחוק למניעת הטרדה מינית, למשל, קובע סעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מינית "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו", ובסעיף שלאחריו נקבע העונש למי שאינו מציית לאיסור זה: "המטריד מינית אדם כאמור בסעיף 3(א)(3) עד (6), דינו - מאסר שנתיים".
העונשים הקבועים במרבית סעיפי חוק העונשין הם עונשי מקסימום. המשמעות היא שבית המשפט המרשיע את העבריין רשאי להטיל כל עונש שהוא, ובלבד שאינו חמור מהעונש שנקבע בחוק. בעבירות מסוימות, כגון אונס, רצח ועוד, ישנם עונשי מינימום.
לקריאה נוספת
- אלי לדרמן, שי לביא וקרן שפירא-אטינגר (עורכים), מגמות בפלילים, קובץ מאמרים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010
- ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרכים א-ג (1984–1992).
- יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרכים א-ג (מהדורה שלישית, 2014).
- גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרכים א-ד (2009–2010).
- גיל עשת, הטמעת תיקון 39 לחוק העונשין בפסיקה בישראל 1995-2005 (הוצאת נבו, 2011).
- בועז סנג'רו, ביקורת דיני העונשין הישראליים, הוצאת נבו, 2019.
קישורים חיצוניים
חוק העונשין, התשל"ז-1977, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק העונשין, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- לילך וגנר, 1994 - חקיקת החלק הכללי של חוק העונשין, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 3 באפריל 2019
הערות שוליים
- ^ פקודת החוק הפלילי, 1936, באתר "נבו"
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
