חוק השטחים של וויתקומב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק השטחים של ריצ'רד וויתקומב (לעיתים נקרא בפשטות חוק השטחים, באנגלית: Area Rule) היא טכניקה בה משתמשים בתכנון כלי טיס בתחום העבר-קולי והעל-קולי. לראשונה פורסמה ב-1950 על ידי ריצ'רד וויתקומב שעבד באותה עת במתקן NACA שבלנגלי, במנהרת הרוח הגדולה (eight foot wind tunnel), שם חקר דרכי התמודדות עם העלייה הדרסטית בגרר כאשר כלי טיס מתחילים להתקרב למהירות הקול. באוקטובר 1947 טייס הניסוי האמריקאי צ'אק ייגר פרץ לראשונה את מחסום הקול והביא עידן חדש לתעופה ובשנות החמישים החלה תנופה בעידן מטוסי הסילון ומטוסי קרב רבים תוכננו לטוס בקרבת ואף מעבר למהירות הקול. מלחמת קוריאה היוותה גם תמריץ משמעותי, בה טייסים אמריקאים ניפגשו קרבות אוויר עם מטוסי קרב חדישים מתוצרת ברית המועצות (דוגמת מיג 15) והצורך במהירות, זריזות ומאפיינים נוספים נדרשו עבור המטוסים החדישים על מנת להתעלות על מטוסי הקרב הסובייטים.