חור שחור על-מסיבי מוגדר כחור שחור בעל מסה שנעה בין 100 אלף ל-10 מיליארד מסות שמש .
חור שחור על-מסיבי שמסתו שקולה כ־6–7.4 מיליארד מסות השמש (מכונה פאווהי (אנ' ) , מהוואית ) , במרכז הגלקסיה האליפטית הענקית M87 מצביר הבתולה שבקבוצת בתולה .החור השחור , המקיים סינגולריות כבידתית , יוצר "צל" (העיגול השחור) התחום באופק אירועים וגודלו נקבע על־פי רדיוס שוורצשילד , בו מתקיימת כבידה כה חזקה עד שאפילו אור אינו יכול לברוח. במקרה זה, גודל הצל הוא פי 2.6 (בקרוב) מגודל מסת החור עצמה. סביב העיגול דיסקת ספיחה , שצורתה (כעין סהר ) היא תוצאה של סיבוב החור השחור , של עידוש כבידתי (תופעה הנובעת מתורת היחסות הכללית ) שנגרם לפוטונים ושל כיוון התצפית. קוטרה הממוצע הוא כ־350 יחידות אסטרונומיות (כ־50 מיליארד ק"מ, כ־48.5 שעות אור ) – יותר מפי עשרה ממסלול נפטון סביב השמש. זוהי "תמונת" החור השחור הראשונה בתולדות האנושות: צולמה באמצעות גלי מיקרו בתדר של כ־2 טרה־הרץ (1.3 מ"מ) על ידי רשת הרדיו-טלסקופים "אופק האירועים" (EHT (אנ' ) ) ב־2017 , עובדה ופורסמה ב־10 באפריל 2019 .
המחשת חור שחור על־מסיבי: מדידות קרינה אלקטרומגנטית (בציור – כחול) גרמו למהפך בחיפוש החורים, בעקבותיו סבורים שאלו נמצאים במרכז רוב הגלקסיות , בהן שביל החלב . מסביב (באפור) – דיסקת הספיחה. מאת המעבדה להנעה סילונית , המכון הטכנולוגי של קליפורניה , נאס"א .
ההנחה המקובלת הוא שגרעין גלקטי פעיל הוא חור שחור שכזה, הקיים במרכזן של רוב הגלקסיות ביקום, בכללן גלקסיית שביל החלב , שבמרכזה קשת A* שמסתו מוערכת בכ-4 מיליון מסות שמש. החור השחור המאסיבי ביותר שהתגלה עד כה הוא טון 618 (אנ' ) שמסתו מוערכת בכ-66 מיליארד מסות שמש.