חמשת הבלבד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חמשת הבלבד (quinque solae בלטינית, five solas באנגלית) הם חמשת העקרונות התאולוגיים היסודיים של הרפורמציה הפרוטסטנטית, עקרונות העומדים בבסיס דוגמת הגאולה בנוסח הפרוטסטנטי.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
המונח solae, ביחיד sola, הוא מונח לטיני שפירושו "בלבד" או "רק כך" כלומר, רק כך יש לנהוג ואין דרך אחרת מלבד עקרונות אלו. חמשת העקרונות מנסחים בבהירות את ההבדלים העיקריים בין הכנסייה הקתולית הרומית והכנסייה הלותרנית. ה-solae התפתחו ונוסחו החל מימיהם של מרטין לותר ופיליפ מלנכתון במאה ה-16 ועד התאולוגים הפרוטסטנטיים של המאה ה-20. שלושת ה- solae הראשונים - Sola scriptura, Sola fide, Sola gratia, נוסחו עוד בזמנו של מרטין לותר בהסתמך על שלושת כתביו החשובים אשר יצאו לאור בשנת 1520: "אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית" (An den christelichen Adel deutcher Nation), "על השבי הבבלי של הכנסייה" (De Captivitate Babylonica Ecclesiae) ו-"על חירותו של האדם הנוצרי" (Von der Freiheit eines Christenmenschen). שתי solae נוספות - Solo Christo, Soli Deo gloria, נוסחו בהמשך.
עקרונות אלו מהווים את לב-לבה של הרפורמה הלותרנית. הצורך בתיווך הכנסייה בקשר בין אדם לאלוהים בטל, בטלה גם חשיבות הכומר וטקסיו, חשיבות רוב הסקרמנטים בטלה, אין צורך בפרשנויות התאולוגיות לחוקים הקאנוניים, לאגרות האפיפיורים ולפולחן הקדושים, ואין יותר צורך בנזירות וסיגופים.