חיסיון עיתונאי
כלל ראייתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חיסיון עיתונאי, הקרוי גם ״חיסיון עיתונאי-מקור״, הוא כלל ראייתי אשר פוטר עיתונאי מהחובה לחשוף במשפט או בחקירה את זהות המקור שמסר לו מידע, אלא אם בית המשפט הפעיל את סמכותו והורה להסיר את החיסיון. דהיינו, מדובר על חריג לעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, לפיו כאשר אדם נקרא למסור עדות הוא מחויב לספק כל ראיה קבילה הנמצאת ברשותו אשר שייכת לעניין.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין היסטוריה, אין התייחסות מחוץ לגבולות ישראל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
החיסיון העיתונאי אינו מצומצם רק לחשיפת המקור, ישנו חיסיון גם על המידע העיתונאי ועל המסמכים שנאספו במסגרת מחקר עיתונאי. במידה ולא היה חיסיון על החומר, ישנו סיכוי שיחשפו גם המקורות.
באנגליה, צרפת, שוודיה, גרמניה וברוב המדינות בארצות הברית החיסיון העיתונאי מעוגן בחקיקה. לעומת זאת בקנדה, בדומה לישראל, החיסיון העיתונאי איננו מעוגן בחוק אלא קיים כחיסיון יציר הפסיקה. בכל המדינות האמורות החיסיון הוא יחסי, קרי ניתן להסירו בתנאים מסוימים. התנאים שונים ממדינה למדינה. כמו כן בכל המדינות האמורות לעיל ישנם הסדרים בחקיקה אשר מספקים הגנה לחיסיון העיתונאי בהפעלת סמכויות חקירה וחיפוש.[1]