חראם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חַראם (ערבית: حَرَام ) הוא מושג בפיקה, אשר מקורו בשפה הערבית, ומשמעותו היא "אסור"[1].
לעיתים זה מדבר על דבר מה מקודש אשר לאנשים מסוימים, כמו אלו אשר לא נמצאים במצב של טהרה, אסור לגשת אליו. במובן היותר רחב, מדובר על מעשים שאסור לעשות מבחינה הלכתית[2].
מעשים אשר נכנסים תחת ההגדרה של "חראם" הם בדרך כלל מעשים אשר אסורים באופן ברור ומפורש בקוראן או בסונה[3].
פוסקי ההלכה באסלאם מגדירים את החראם כלהלן: דבר מה אשר השריעה אסרה על עשייתו, ומצווה על ההימנעות ממנו באופן החלטי ומוחלט. עשייתו היא חטא, והימנעות זוכה בגמול מאללה.