טאינו (שפה)
שפה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טאינו היא שפת אראוואק, שדוברה בפי אנשי טאינו באיים הקריביים ונכחדה. בעת הגעת הפלישה הספרדית, טאינו הייתה השפה הנפוצה ביותר בכל האיים הקריביים. הניב הקלאסי של טאינו היה שפת-האם של שבטי טאינו שחיו בצפון האנטילים הקטנים, בפוארטו ריקו, באיי טרקס וקייקוס, וברוב שטח האי היספניולה, ולאחר מכן התרחב גם לקובה. הניב השני של טאינו, סיבוניי, אמנם לא תועד, אך על פי דיווחים של קולוניאליסטים, הוא היה דומה מאוד לניב הקלאסי ודובר באזורים המערביים ביותר בהיספניולה, באיי בהאמה, בג'מייקה וברוב שטח קובה.
ניבי טאינו, לצד שפות טרום-קולומביאניות אחרות באנטילים.
| |||||||||
מדינות | איי בהאמה, קובה, הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי, ג'מייקה, פוארטו ריקו, איי טרקס וקייקוס, איי הבתולה, אנטיגואה וברבודה, מונטסראט, סנט קיטס ונוויס, אנגווילה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אזורים | פוארטו ריקו | ||||||||
דוברים | נכחדה במאה ה-19 | ||||||||
משפחה |
| ||||||||
לאום | טאינו, סיבוניי, לוקאיאן (ילידי בהאמה), ימאיה (ילידי ג'מייקה) | ||||||||
קוד שפה |
ISO 639-3: קוד tnq גלוטולוג: tain154 | ||||||||
קוד ISO 639-3 | tnq | ||||||||
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות | ||||||||
בתקופת השגשוג של השפה, עד סוף המאה ה-15, דחקה טאינו את השפות שדוברו באזור קודם לכן, למעט במערב קובה ובמובלעות בהיספניולה. עם דיכויה של תרבות טאינו במהלך הקולוניאליזם הספרדי, את מקומה של שפת טאינו תפסו ספרדית ושפות אירופיות אחרות, כמו אנגלית וצרפתית. ההערכה היא כי טאינו נכחדה בתוך 100 שנים של מגע,[1] אך ייתכן שהיא המשיכה להיות מדוברת במובלעות בודדות באיים הקריביים עד סוף המאה ה-19.[2] כיוון שהייתה השפה הילידית הראשונה שבה נתקלו האירופים בעולם החדש, טאינו הייתה מקור עיקרי למילים חדשות שהושאלו לשפות אירופיות.