טומאת אוכלים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טומאת אוכלים היא אחד ממיני הטומאה בהלכה, ושם כולל לכל דיני הטומאות הקשורים לאוכל, הן הטומאות הנגרמות על ידי האוכלים, ובעיקר לטומאות החלות על האוכלים. לחלק מהדעות, לדון בטומאת אוכלים ומשקים היא מצוות עשה מהתורה[1].
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מלא טעויות ומלא חוסרים. | |
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ד |
---|---|
משנה | מסכת טהרות, מסכת מכשירין |
משנה תורה | ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים; הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ז', פרק י' - פרק י"ב |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה צ"ח ספר החינוך, מצווה ק"ס |
סגירה
לא קיימים מאכלים שהם בעלי טומאה עצמית בגלל מהותם, אלא מאכל יכול להיות טמא רק באמצעות קבלת הטומאה מדבר אחר. לכן אין מאכלים שהם בדרגת אב הטומאה, אלא מאכל יכול להיות ראשון לטומאה או פחות מכך.[2] מסיבה זו גם מאכל לעולם לא יכול לטמא אדם או כלים.[3] טומאות קרובות שבהם יש אבות טומאה הם טומאת משקין וטומאת נבלה.