טיפול דיאלקטי התנהגותי
שיטת טיפול פסיכולוגי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול דיאלקטי התנהגותי (באנגלית: Dialectical behavior therapy, DBT) הוא שיטת טיפול פסיכולוגי מבוססת עדויות.[1] השיטה פותחה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי פרופסור מרשה לינהאן (Marsha M. Linehan), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, ונועדה במקור לטיפול בהפרעת אישיות גבולית ובנטייה אובדנית כרונית. השיטה משמשת כיום לטיפול בטווח נרחב של בעיות נפשיות על ספקטרום הוויסות הרגשי, וכן בדפוסי התנהגות לא יעילים ואימפולסיביים כמו פגיעה עצמית, נטייה אובדנית ושימוש בסמים.
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מבוסס על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות השמות דגש על שינוי - שיפור היכולת לוויסות רגשי, עבודה על כישורים ומיומנויות בינאישיות, שיפור היכולת להתמודדות עם לחצים ושיפור בוחן מציאות; ומאידך על רעיונות של קבלה עצמית, תיקוף, סובלנות ועמידות למצוקה רגשית וקשיבות (מיינדפולנס), הלקוחה ממקורות בודהיסטיים.
המונח ׳דיאלקטיקה׳ הושאל על ידי לינהן מעולם הידע הפילוסופי, והוא מבטא את רציונל הטיפול, המנסה ליישב יחד את שני הניגודים הללו, בין שינוי וקבלה, ובאופן כללי לקבל את קיומן המקביל של עמדות מנוגדות בכל תחום בחיינו. הטיפול עוסק בניגודים ובמורכבות הן בעולמו של המטופל והן בקשר בין המטפל והמטופל, באתגר הקבלה של הניגודים הללו ובאמצעים להשגת גמישות ואיזון ביניהם.[2]