טיפול פסיכדלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול נתמך חומרים פסיכדליים, מתייחס לשיטות טיפול שיחתי המשלבות סמים פסיכדליים, בעיקר בפסיכותרפיה, המשמשים כמזרזי חוויות נשגבות, שבכוחן לסייע להגמיש מחסומים פסיכולוגיים.[1][2] בניגוד לתרופות פסיכיאטריות קונבנציונליות, אשר ניתנות למטופלים על בסיס קבוע או לפי הצורך, סמים פסיכדליים ניתנים בצורה מבוקרת ומצומצמת מאוד, במהלך המפגשים עצמם, בליווי ובתמיכת מטפלים.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, ניסוח, שגיאות כתיב. | |
סמים פסיכדליים הם סמים פסיכואקטיביים, שאינם ממכרים, שפעולתם העיקרית היא שינוי ההכרה, התודעה ותהליכי החשיבה. בניגוד לתרופות פסיכיאטריות אחרות, אין זה החומר הכימי שגורם לאפקט התרפויטי אלה החוויה הרגשית שהמטופל חווה תחת השפעת הסם.
סמים פסיכדליים הם קבוצה גדולה של סמים טבעיים וסינתטיים עם מגוון רחב של מבנים כימיים. הידועים שבהם, מסקלין (שנגזר מקקטוס פיוטה) פסילוסיבין (חומר הנמצא באופן טבעי בפטריות פסילוסיבין), קטמין, LSD, MDMA, וDMT (טריפטמין שנוצר באופן טבעי בצמחים רבים)[3] ונמצא גם במרתח האיוואסקה.[4] המאפיין הכימי הנפוץ של סמים אלו הוא בעל המבנה אינדול שנמצא בסרטונין. הסרטונין מציע מנגנון ספציפי לסמים אלו ובכך הם משפיעים על כל מערכת הסרטונין.[5]
המילה "פסיכדלי" הומצאה על ידי הפסיכיאטר המפרי אוסמונד במהלך התכתבותו עם הסופר אלדוס האקסלי בשנת 1956. אוסמונד הציג את המילה לתיאור סמים מסוג זה, מכיוון שמעולם לא הייתה בשימוש לפני כן, ולכן לא נקשרה לאסוציאציות אחרות, מלבד חוויית הסם; משתמשים נלהבים בשנות ה-60 אימצו את המילה "פסיכדלי" כאשר תיארו את החוויות שלהם כ"חוויה שאפשרה להם להתבונן לתוך הנפש, התודעה של עצמם".[6]
המילה נגזרת מהשורשים היוונים שפירושם "mind manifesting" - "תודעה/ נפש נחשפת" והכוונה שסמים פסיכדליים הם בעלי יכולת פיתוח פוטנציאל שאינו נמצא בשימוש במוח האנושי. לאחר שהמושג קיבל משמעות שלילית במהלך שנות השישים והסמים הפסיכדליים הוצאו אל מחוץ לחוק, משתמשים אנשי הרפואה במונח הלוצינוגנים, שמשמעותו "גורמי הזיות", לתיאור סמים אלו.[7]