יהדות גרמניה המזרחית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות גרמניה המזרחית מהווה ביחד עם יהדות גרמניה המערבית את המשכה ההיסטורי של יהדות גרמניה הנאצית. רוב היהודים בגרמניה המזרחית היו פליטים שנעקרו מביתם על ידי שלטונות גרמניה הנאצית וחזרו לביתם לאחר מלחמת העולם השנייה, או יהודים סוציאליסטים וקומוניסטים שחזרו או עברו אל גרמניה המזרחית מהצד המערבי כדי להתיישב ולהיות שותפים בהקמת מדינה קומוניסטית. הקהילה היהודית במדינה הייתה מאוגדת ב"איחוד הקהילות היהודיות ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" (גרמנית: Verband der jüdischen Gemeinden in der DDR).
החוקה המזרח גרמנית הבטיחה חופש פולחן דתי והתארגנות דתית, וקבעה שמעשי איבה דתית וגזעית הם פשעים פליליים. אף על פי כן ראו השלטונות את קיומה של פעילות דתית אינטנסיבית בעין לא יפה ולמעשה הוגבלו. בקהילות הגדולות נערכו תפילות קבועות בימי שישי ושבת. אף על פי שרשמית מותר היה ליהודים לקיים את מנהגיהם, בפועל לא הייתה כמעט פעילות דתית. מדיניותה הרשמית של גרמניה המזרחית הייתה אנטי-ציונית מובהקת ופרו-ערבית, דבר שהוביל לעלייה מעטה של יהודים מהמדינה. לא הייתה אפליה אנטישמית נרחבת, אך יחסו של הצבור בחלקו הגדול היה עוין ליהודים.