יהדות השרירים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות השרירים (בגרמנית: Muskeljudentum) היא מושג שטבע מקס נורדאו בנאומו בקונגרס הציוני השני שהתקיים בבזל ב-28 באוגוסט 1898. בנאומו דיבר נורדאו על הצורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות. מקבילתו הנוצרית והמוקדמת יותר של המושג היא "נצרות השרירים" (אנ') – תנועה זו צמחה באמצע המאה ה־19 ודגלה בנצרות "בריאה וגברית" ובמודל של צעירים נוצרים המפתחים אופי חזק בשַלבם לימודים ופעילות גופנית.
המושג מתייחס לטיפוח של תכונות נפשיות וגופניות, כגון חוזק וחוסן גופני, זריזות ומשמעת, הנחוצות לתחייתו הלאומית של העם. תכונותיו של יהודי השרירים הם הפכו הגמור, האנטיתיזה, של היהודי הגלותי, במיוחד במזרח אירופה, כפי שהוצג בספרות האנטישמית ובספרות תנועת ההשכלה. כמו כן, יהודי השרירים הוא הפכו של היהודי הרבני או המשכיל, איש הרוח והאינטלקטואל; אשר הוצג כמי שעסוק כל ימיו ברכינה על ספרים ובעיסוק בנושאים אזוטריים, ולכן כוחו דל ושריריו חלשים.