יהויכין
דמות מקראית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְהוֹיָכִין (גם כָּנְיָהוּ, יְכָנְיָה, יוֹיָכִין) היה מלך יהודה שכיהן כמלך ממלכת יהודה למשך שלושה חודשים בשנת 597 לפנה"ס כאשר היה בן 18.[1] בסוף תקופה זו הוגלה יהויכין על ידי נבוכדנצר השני לבבל, יחד עם האליטות של יהודה, בגלות הנקראת "גלות יהויכין". יהויכין היה בנם של יהויקים ואשתו נחשתא.
ערך זה עוסק במלך יהודה. אם התכוונתם לקדוש נוצרי, ראו יואכים.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
איור משנת 1553 | |||||||||
לידה |
615 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
לאחר 561 לפנה"ס בבל, האימפריה הנאו-בבלית | ||||||||
מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||
שושלת בית דוד | |||||||||
| |||||||||
|
סגירה
יהויכין הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[2][3].