יהושע קנז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לידה |
2 במרץ 1937 פתח תקווה, פלשתינה (א"י)   |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 2020 (בגיל 83) ישראל  |
| עיסוק |
סופר, תסריטאי, מתרגם, עיתונאי |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לאמנויות של פריז |
| שפות היצירה |
עברית, צרפתית |
| יצירות בולטות |
התגנבות יחידים, מחזיר אהבות קודמות, עלילה |
| פרסים והוקרה |
פרס ביאליק (1997) |
  | |
יהושע קנז (2 במרץ 1937 – 12 באוקטובר 2020) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. זוכה פרס ביאליק לשנת 1997.
ביוגרפיה
קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי קנז. למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.
קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב (על פי גדעון לוי, קנז "היה עונה בטלפון: 'מדבר המשכתב יהושע', בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת"[1]). קנז, שמיעט להתראיין ושמר בקנאות על חייו הפרטיים, חי כמה שנים בפריז. ספריו תורגמו לכמה שפות והוא זכה להערכת הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי עתניאל בן קנז.
קנז תרגם מצרפתית שירים וסיפורים (של אונורה דה בלזאק, למשל), ומתחילת המאה ה־21 עבד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", ו-"מכת ירח".
ב־1997 זכה בפרס ביאליק. "הוא היה נחוש בסירובו לקבל את פרס ישראל", לעומת זאת, "לא מתוך איזו התנגדות למדינה אלא מחשש שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות שהציב לעצמו"[2].
קנז היה חבר מרצ ותומך שלה מימי רצ. בבחירות לכנסות ה־17, ה־18 וה־19 הוצב במקומות סמליים ברשימת מרצ לכנסת. ואולם להבדיל מסופרים אחרים, לדברי א. ב. יהושע[2], הגם "שהייתה לו השקפת עולם ברורה ומהודקת הוא לא ראה את עצמו מתאים להופעה בזירה הציבורית".
בשנותיו האחרונות חלה קנז באלצהיימר[3]. הוא נפטר ב־12 באוקטובר 2020 בן 83, לאחר שחלה במחלת נגיף קורונה במהלך התפרצות הנגיף בישראל[4][5]. נקבר בבית העלמין ירקון.
ספריו
תרגומיו (רשימה חלקית)
- הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
- החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964
- מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים, 1977
- הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד, תל אביב תשמ"א–1981
- האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע־עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981
- אינטימיות, מאת ז’אן־פול סארטר, מצרפתית, הדר, תל אביב, 1982
- מחכים לברברים, מאת ג'ון מקסוול קוטזי, מאנגלית, עם עובד, תשמ"ה–1984
- בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט–1988
- בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית־דבר יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז–1997
- האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
- אני רוצה לישון!, מאת כריסטין דאוניה, נוסח עברי – יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
- מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג–2003
- חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"ד–2004
- מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ה–2005
- הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ו–2006
- מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ח–2008.
עיבודים לסרטים
- ב־1987 עובד סיפורו הקצר "סודו של הנריק" (מתוך ספרו "מומנט מוזיקלי") על ידי רותי פרס לסרט קולנוע בשם "אחותו של הנריק" וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם המכון הישראלי לקולנוע. בתפקידים הראשיים שחקו אביטל דיקר, אייל זוסמן, ואייל רונן.
- ב־1994 עובד ספרו "אחרי החגים" על ידי הבמאי אמנון רובינשטיין לסרט "אחרי החגים".
- ב־2003 עובד ספרו "מחזיר אהבות קודמות" בידי הבמאי עמוס גיתאי לסרט קולנוע בשם "עלילה", שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה באותה שנה.
- ב־2009 עובד ספרו "בדרך אל החתולים" לסרט "בדרך אל החתולים" בידי הבמאי חורחה גורביץ'.
- ב־2010 עובד ספרו "התגנבות יחידים" לסרט בידי הבמאי דובר קוסאשווילי.
- ספריו "אחרי החגים" ו"האישה הגדולה מן החלומות" עובדו למחזות.
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
