יחסי בנגלדש–פקיסטן
יחסי חוץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחסי בנגלדש–פקיסטן הם היחסים הדיפלומטיים והדו-צדדיים בין הרפובליקה העממית של בנגלדש לבין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. בנגלדש הייתה חלק מפקיסטן בשנים 1947–1971, ואז קיבלה עצמאות לאחר מלחמת שחרור עקובה מדם. במסגרת הסכם סימלה (אנ'), הודו נקטה צעדים נגד פקיסטן להכיר בעצמאות בנגלדש. פקיסטן פנתה לסין על מנת לנסות לחסום את הצטרפותה של בנגלדש לאומות המאוחדות עד 1974, בניגוד להודו שעשתה מאמצים לסייע בהכרה בינלאומית בבנגלדש. בסוף מרץ 1973 הכירו 98 מדינות בבנגלדש.[1] בשנת 1974 הכירה פקיסטן בבנגלדש לאחר לחץ מצד מדינות מוסלמיות אחרות ובעיקר ממדינות ערב. מוג'יבור רחמן הצהיר כי פקיסטן תשתתף בכנס הארגון לשיתוף הפעולה האסלאמי שבלאהור רק אם פקיסטן תכיר בבנגלדש.[2] פקיסטן כוננה יחסים דיפלומטיים מלאים עם בנגלדש ב-18 בינואר 1976.
מידע נוסף יחסי בנגלדש–פקיסטן ...
יחסי בנגלדש–פקיסטן | |
---|---|
בנגלדש | פקיסטן |
בנגלדש | פקיסטן |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
148,460 | 796,095 |
אוכלוסייה | |
174,263,886 | 244,010,540 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
460,201 | 376,533 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
2,641 | 1,543 |
משטר | |
דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
סגירה