יין-יאנג
מושג בפילוסופיה הסינית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המושג יין - יאנג (בסינית מסורתית: 陰陽; בסינית מפושטת: 阴阳; בפין-יין: yīnyáng; בתו מחשב: ☯; מילולית: "הצד האפל והצד המואר של ההר") מתאר את שני הכוחות המנוגדים אך משלימים, המצויים בכל הדברים ביקום על פי הפילוסופיה והמטפיזיקה הסינית העתיקה, בעיקר הדאואיסטית.
- יין: החלק הקר, הנמוך, האיטי, החשוך של התהליך, מקושר עם הירח האפל או עם דעיכת הירח ומסמל את האופי או הטבע הנשי, המקושר ללילה. במחזור הנשימה היין מקושר לשאיפה. במחזור עונות השנה הוא מקושר לחורף, או לתהליך התקצרות שעות האור.
- יאנג: החלק החם, הגבוה, המהיר, המואר של התהליך, מקושר עם החלק המואר של הירח או עם תהליך גדילת החלק המואר. מסמל את האופי או הטבע הגברי, המקושר ליום. במחזור הנשימה מקושר לנשיפה. במחזור עונות השנה מקושר לקיץ, או לתהליך התארכות שעות האור.
צמד המושגים משמש במספר דתות ופילוסופיות סיניות, ביניהן הקונפוציאניזם, הדאואיזם והדת הסינית העממית. המושגים משמעותיים במיוחד בדאואיזם. אמנם המלים יין-יאנג מופיעות רק פעם אחת בספר הדאו דה ג'ינג, אך הספר מלא בדוגמאות והבהרות רבות של "ההדדיות המשותפת". היין והיאנג מהווים אחד מהעקרונות הבסיסים של הרפואה הסינית המסורתית.
יין ויאנג הם תיאור של ניגודים משלימים ולא דבר מוחלט, מושלם או טהור. כל הפרדה חותכת בין שני תיאורים נוגדים אלה של יין ויאנג תיראה בהיפוך גמור מנקודת מבט אחרת. הגדרת הניגודים נראית הגדרה של נוחיות. כוחות בטבע ברובם ניתנים לחלוקה של מרכיבים המציינים את מצב היין והיאנג שלהם, ובדרך כלל שני אלה נמצאים בתנועה ולא במצב מקובע ומוחלט.