יעקב יצחק נימירובר
רב רומני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יעקב יצחק נימירובר (ברומנית: Iacob Isaac Niemirower; 1 במרץ 1872, א' באייר תרל"ב – 18 בנובמבר 1939) היה פילוסוף והיסטוריון יהודי-רומני יליד למברג, כיהן בשנים 1921–1939 כרב הראשי הראשון של רומניה. היה חבר בסנאט הלאומי מ-1927 עד מותו. הרב ד"ר נימירובר היה לוחם ללא חת באנטישמיות, הנהיג את יהדות רומניה בדרך המודרניזציה של חיי הקהילה, דגל ביהדות כתרבות ובפתיחות לתרבות רומניה ושאר העמים, תמך בהתלהבות בציונות, הגן בקול אמיץ על זכויות המיעוט היהודי[1].
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
1 במרץ 1872 למברג (לבוב - כיום אוקראינה), ממלכת לודומריה וגליציה, כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
18 בנובמבר 1939 (בגיל 67) בוקרשט, ממלכת רומניה |
מקום קבורה | בית העלמין היהודי הישן של בוקרשט |
מדינה | ממלכת רומניה |
השכלה |
בית המדרש לרבנים בברלין אוניברסיטת ברן |
מקום מגורים |
יאשי בוקרשט |
מקום פעילות |
יאשי בוקרשט |
תקופת הפעילות | 1896–1939 (כ־43 שנים) |
השתייכות |
יהדות אורתודוקסית ציונות תרבותית ("ציונות סינתטית") בני ברית |
תחומי עיסוק |
מחשבת ישראל חינוך עברי ופעילות ציונית |
תפקידים נוספים |
הרב של יאשי רב הראשי של בוקרשט הרב ראשי של רומניה חבר בסנאט של רומניה 1939-1926 |
רבותיו |
יצחק אהרן אטינגר עזריאל הילדסהיימר מוריץ לצרוס |
חיבוריו |
מבט על תולדות הקהילה היהודית ביאשי חסידות וצדיקים אקדמיה יבנאית חדשה |
בת זוג | ד"ר פאני מרגוליס (מרגליות) |
סגירה
נימירובר היה ציוני נלהב, שימש כחבר נשיאות הקונגרס הציוני השלישי ולאחר מותו של הרצל, הספיד אותו בבית הכנסת בנוכחות חברי הקונגרס[2].