יש את
קושיה בדקדוק העברי. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בעברית ישראלית מקובל בפי הדוברים הצירוף יש את, כגון: "יש את האיש הזה", "יש לי את הספר", "יש לך אותי". מרבית מתקני הלשון פסלו שימוש זה,[1] שכן בעברית המילה "יש" היא הנשוא, ומה שיש הוא הנושא, ואילו "את" באה לפני מושא ישיר בלבד, ולכן יש לומר "יש לי הספר" ולא "יש לי את הספר". יעל רשף מצאה תיעוד הן לקיומו של מבנה זה והן לפסילתו על ידי מתקני הלשון כבר ב־1911; ללשון הכתובה הנורמטיבית נכנס הביטוי כנראה רק בשנות השישים.[2]