כיעור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כיעור הוא תכונה של אובייקט (כולל עצמים חיים) או מבנה מסוים: חזותי, קולי, מילולי או רעיוני, שבשל תצורתו וארגונו גורם לאדם לחוויה הנחשבת לרוב לבלתי נעימה.
בפתח ספרו "תולדות הכיעור" מציין אומברטו אקו:
- בכל תקופה סיפקו פילוסופים ואמנים הגדרות ליופי, והודות לעבודתם ניתן לשחזר את תולדות הרעיונות האסתטיים לאורך הדורות. לא כך קרה עם הכיעור. רוב הזמן הוגד הכיעור כהיפוכו של היופי, אך מעולם לא הוקדש לו מחקר ייחודי משלו, והוא נדון להערות אגב בעבודות מחקר שוליות.
פילוסופים אחדים, ובהם קסנופנס מקולופון, ג'יימס מוויטרי, וולטר והגל, ציינו שהקביעה לפיה אובייקט מסוים הוא מכוער מתאפיינת בסובייקטיביות השונה בהגדרתו מחברה לחברה, מתקופה לתקופה ומאדם לאדם. בדומה לאימרה "היופי הוא בעיני המתבונן", ניתן לקבוע שגם "הכיעור הוא בעיני המתבונן".
בנוסף להתייחסות לאובייקט כמכוער, מתקיימת גם התייחסות להתנהגות כמכוערת, כפי שמשתקף בהנחיה "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור".[1]