מקדש הבאב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקדש הבאב (פרסית مقام اعلی - "המקום העליון"; ערבית ضريح الباب - "צריח הבאב") הוא מקדש בהאי השוכן במתחם הבהאי על מורדותיו הצפוניים של הכרמל בחיפה, והמכונה לעיתים "כיפת הבהאים", "כיפת הבאב" או "כיפת הזהב". המקדש הוא אחד מסמליה הבולטים של העיר חיפה.
אתר מורשת עולמית | |||||
---|---|---|---|---|---|
| |||||
מידע כללי | |||||
סוג | קבר, מקדש | ||||
מיקום | חיפה | ||||
מדינה | ישראל | ||||
הקמה ובנייה | |||||
אדריכל | ויליאם מקסוול | ||||
קואורדינטות | 32°48′52″N 34°59′14″E | ||||
במקדש שמורים שרידיו של סיד עלי מוחמד שיראזי, מייסד הבאביזם שנודע בכינוי ה"באב" ("השער"), הנחשב למבשר הראשון של הדת הבהאית. למרות שהמקדש נחשב בעיני הבהאים כמקום השני בקדושתו לאחר אל-באהג'ה בעכו, הוא ללא ספק המבנה הבהאי הידוע ביותר בישראל ובעולם כולו, והוא מזוהה עם הדת יותר מכל. המקדש הוא כיום אחד משני אתרי העלייה לרגל החשובים ביותר למאמיני הדת הבהאית.
מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה, הורה לבנו, עבד אל-בהאא', את המיקום המדויק להקמתו של המקדש, בעת סיור שערכו יחדיו בחיפה ב-1891, שנה לפני מותו של הראשון. עבד אל-בהאא' תכנן את המבנה, וזה הוקם מאוחר יותר על ידי נכדו, שוגי אפנדי. בשנת 2008 הוכרז המקדש, יחד עם מספר אתרים בהאים נוספים בחיפה ובגליל המערבי, כאתר מורשת עולמית.