כלאי הכרם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם[דרושה הבהרה] ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה[1].
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | דברים, כ"ב, ט' |
---|---|
משנה | מסכת כלאיים, פרקים ד'-ז' |
ברייתא | ספרי, דברים כ"ב, ט' |
משנה תורה | ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ה'-הלכות כלאים, פרק ח' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רצ"ו |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רט"ז, לאו קצ"ג ספר החינוך, מצווה תקמ"ח, מצווה תקמ"ט |
סגירה
האיסור מופיע בתורה בספר דברים[2]: ”לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם”.