כלכלת אירלנד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כלכלת אירלנד בנויה ממשק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר ושירותים. המגזר החקלאי, שהיה בעבר המגזר החשוב בכלכלת אירלנד, אחראי כיום על כ-1% מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה, בעוד מגזר השירותים, נכון ל-2017, אחראי לכ-60% מהתוצר והתעשייה לכ-39% מהתוצר[1]. המנוע העיקרי של הכלכלה האירית הוא היצוא, וענפי היצוא העיקריים הם תרופות ומוצרי בריאות, כימיקלים ומוצרי אלקטרוניקה, מחשוב ותוכנה[2]. עיקר היצוא האירי מיועד לארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, ואלה גם המקורות העיקריים ליבוא. אירלנד חברה בקהילה הכלכלית האירופית מאז 1973 ובאיחוד האירופי מאז היווסדו. היא אחת המדינות המייסדות של גוש האירו, ובהתאם האירו הוא המטבע המרכזי מאז 1999[3].
כלכלת אירלנד | |
מטבע | אירו |
ארגוני סחר | WTO, OECD, האיחוד האירופי |
סטטיסטיקה | |
דירוג תמ"ג עולמי | 44 (2011) |
תוצר מקומי גולמי | 159 מיליארד דולר (2007) |
גידול בתמ"ג | 1.4% (2011) |
תמ"ג לנפש | 89,383 דולר (2020) |
תמ"ג לפי מגזר | חקלאות (2%), תעשייה (29%), שירותים (69%) (2010) |
אינפלציה | 2.5% (2011) |
מדד ג'יני | 33.9 (2006) |
אוכלוסייה מתחת לקו העוני | 6.2% (2011) |
כוח עבודה | 2.126 מיליון נפש (2011) |
כוח עבודה לפי מקצוע | חקלאות (5%), תעשייה (19%), שירותים (76%) (2010) |
אבטלה | 14.6% (2011) |
שכר ממוצע חודשי נטו | $2733 (2006) |
ענפים עיקריים | פרמצבטיקה, כימיקלים, חומרת מחשבים, תוכנה, מזון, משקאות, בירה, מכשור רפואי |
קשרי מסחר | |
יצוא | 124.3 מיליארד דולר (2011) |
מדינות עיקריות | ארצות הברית (23.2%), בריטניה (15.4%), בלגיה (14.3%), גרמניה (8.1%), צרפת (5%) |
יבוא | 71.35 מיליארד דולר (2011) |
מדינות עיקריות | בריטניה (32.1%), ארצות הברית (14.1%), גרמניה (7.7%), סין (6.4%), הולנד (4.9%) |
אוצר המדינה | |
חוב חיצוני | 169.2 מיליארד דולר (108% מהתמ"ג) (2011) |
הכנסות | 55.8 מיליארד דולר (2011) |
הוצאות | 76.2 מיליארד דולר (2011) |
דירוג אשראי (S&P) | BBB+ |
לאורך רוב שנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים, סבלה הכלכלה האירית משורה של בעיות כלכליות, שהובילו לאבטלה גבוהה. המצב החל להשתנות ב-1987, ומאמצע שנות התשעים צמח התוצר הלאומי בקצב גבוה בהרבה ממדינות אירופה האחרות. בשנים 1995–2007, צמח התוצר בקצב ממוצע של כ-7.5%, זינוק שהעניק לה את הכינוי "הנמר הקלטי". כלכלת אירלנד נפגעה קשות בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 והייתה אחד המוקדים של משבר החוב האירופי. בסוף 2010 חתמה אירלנד על תוכנית ייצוב כלכלית, שבמסגרתה קיבלה המדינה הלואות בסך 67.5 מיליארד אירו מהמוסדות האירופיים ומקרן המטבע הבינלאומית. החל משנת 2014 חוותה הכלכלה האירית התאוששות מהירה מהמשבר.
על פי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, התמ"ג לנפש באירלנד ב-2020 היה 89,383 דולר (שווי כוח הקנייה)[4] - השני בגובהו באירופה, אחרי לוקסמבורג, והרביעי בגובהו בעולם - זאת לאחר שדווח על צמיחה של יותר מ-26% בשנת 2015 בלבד[5]. עם זאת, נתוני הצמיחה החריגים לא משקפים רק את הפעילות הכלכלית במדינה, אלא גם את מערכת המיסים, שהפכה את המדינה למקלט מס. תאגידים בינלאומיים רבים, ביניהם אפל, החלו לרשום חלק ניכר מרווחיהם באירלנד, על אף שעיקר פעילותם אינו במדינה[6]. בעקבות נתוני הצמיחה החריגים והמעוותים טבע פול קרוגמן את המונח "כלכלת לפרקון"[7]. כלכלנים ניסו להשתמש במדדים אחרים לדירוג עושרה של המדינה, אשר מציבים אותה קרוב יותר לממוצע באיחוד האירופי[8][9].